אבולוציה של השפה ושל העברית

  השיר הישראלי הרע ביותר לא קראתי את כל השירים הישראליים. מספרם עצום. ואף על פי כן אני יודע מהו השיר הישראלי הרע ביותר. שני איפיונים נחוצים כדי לקבוע ששיר הוא הרע ביותר.  הראשון שיהיה שיר ידוע מאת משורר ידוע.  השני שיהיה השיר רע באופן מהותי, בלתי חוזר, רע להחריד. אולי שירים רבים ממלאים את שני התנאים האלה, אבל אני מכיר אחד כזה. זהו שירו של נתן אלתרמן "אליפלט". לשיר זה חוברה מנגינה מהיפות ביותר שחוברו אי פעם לשיר ישראלי. זאת מנגינה עצובה וכובשת את הדעת ומרחיקה את השומע מחרדת השיר הנורא.    (השיר מצורף בסוף הפוסט) משלושת הבתים הראשונים מסתבר לקורא שמדובר באוטיסט, שהמחבר, משורר הנחשב על ידי רבים  לגדול המשוררים הישראלים, אינו מסוגל או אינו רוצה לזהות. שאלה מרכזית וגדולה העומדת בקריאת השיר היא האם לא רצה המשורר להלעיג על מיתולוגית הגבורה הישראלית באמצעות הצגת הגיבור כאוטיסט. כלומר החברה הישראלית מפיקה את כוחה מן האוטיסטיות, ממהלכים נפשיים של הסתגרות. פרשנות כזאת הנשענת על הטקסט במידה רבה תהיה לגיטימית ואזי תבטל את טענת כותרת הפוסט בדבר השיר הישראלי הרע ביותר. יש לי שתי תשובות לפרש

  ההגדה של פסח מוקדשת כולה לשבחי השם יתברך. למה לא נהלל את גדולתו כל ימי השנה וכל חגינו? כמה מעלות טובות למקום עלינו  אילו החריב את ממלכת ישראל ולא הגלה את ישראל         דיינו אילו הגלה את ישראל ולא החריב את ממלכת יהודה               דיינו אילו החריב את ממלכת יהודה ולא הגלה את יהודה                דיינו אילו החריב את בית המקדש הראשון ולא את השני                דיינו אילו החריב את בית המקדש השני ולא החריב את מדינת היהודים דיינו אילו החריב את מדינת היהודים ולא השמיד חצי מיליון יהודים   דיינו אילו השמיד חצי מיליון יהודים ולא הביא עלינו בר כוזיבא         דיינו אילו הביא עלינו בר כוזיבא ולא השמיד עוד חצי מיליון יהודים   דיינו אילו השמיד עוד חצי מיליון יהודים ולא החריב את יהדות ספרד  דיינו אילו החריב את יהדות ספרד ולא הביא עלינו אינקוויזיציה        דיינו אילו הביא עלינו אינקוויזיציה ולא הביא עלינו את חמלניצקי    דיינו אילו הביא עלינו את חמלניצקי ולא הרג יהודים לאין ספור   דיינו אילו הרג יהודים לאין ספור ולא הביא

אבולוציה של השפה – השפה היא מערכת של שבלונות – התחביר יאיר שימרון   הדיבור, ליבתה של השפה, הוא מערכת פעולות שבקוויה העקרוניים אינה שונה מכל מערכת פעולות אחרת, כגון חיתוך סלט או הברגת בורג, ועל כך עמדתי בפוסטים קודמים בהרחבה. https://languagevo.blogspot.com/2020/07/blog-post.html   בפוסטים קודמים הראיתי שכל מה שנחשב ל"חוקי דקדוק" אינו אלא קבוצה של שבלונות של הוראות להנעת מערכת הדיבור, שנמצאת במערכת הזיכרון במוח. בפוסט הזה על המילים: https://languagevo.blogspot.com/2020/07/blog-post_39.html ובפוסט הזה על השבלוניות של ההגאים: https://languagevo.blogspot.com/2020/07/blog-post_24.html גם כל מה שמכונה תחביר וחוקי תחביר  אינו אלא קבוצה של שבלונות של הוראות לביצוע תנועות, המצויה, לאחר תהליך למידה, במערכת הזיכרון במוח. בדומה להגאים, עיצורים ותנועות ושאר איפיוני ההגייה, וכמו המילים, מחזיק המוח אוצר הוראות לתנועות של מערכת הדיבור, שתכליתן לחבר בין המילים. חלק גדול מהוראות התחביר האלה אינו אלא חלק מהמילים עצמן, שכן  כל מילה מכילה בתוכנה ובמבנה שלה תכנים של תחביר . כשאנו משתמשים במילה &qu

    מה קורה במוח כשמדברים את הפוסט הקודם סיימתי בחמש השורות שלהלן בניגוד מוחלט לטענותיו של חומסקי, פעילות המוח הממשית המאפשרת את הדיבור זהה לפעילות המוח המאפשרת כל פעולה אחרת ואינה מיוחדת לצורך כלל דקדוקי כל שהוא. צירוף ההגאים למילה, צירוף המילים למשפט, נעשים באותם כלים מוחיים שבאמצעותם נעשה צירוף התנועות לאחיזת מברג, לשילוב המברג לחריצי הבורג, ולמהלכי סיבוב הבורג. פעולת המוח נעה תמיד באמצעות זרמים חשמליים והפרשת נוירוטרנסמיטרים. לצורך כל פעולה ופעולה.   (  הדיון שיבוא בהמשך אינו עוסק בתהליכים החימו-חשמליים של המוח. למעוניינים, הנה קישור לקורס בסיסי מצויין של האוניברסיטה העברית על תהליכי המוח:  http://www.youtube.com/watch?v=yP-dJNYTrg8&feature=related  ) ------------------------------  Tsien Joe Z. מתאר תהליך משוער של שמירת הזיכרון. המוח לא משמר כל אירוע על פרטיו לחוד, אלא  פרטי כל אירוע משתמרים לפי מידת הכלליות שלהם. שימור הזיכרון לפי Tsien נעשה במספר שכבות, כשבתחתונה והרחבה ביותר משתמרים הפרטים הכללים של המאורע, פרטים הדומים לפרטי מאורעות אחרים. במספר רבדים נבנה כל זיכרון כשבשכב

מהי ההסטוריה של השפות השמיות? מי שלמדו שפות שמיות, או לשון עברית באוניברסיטה, למדו שהשפות השמיות מתחלקות ל שפות מערביות ולשפות מזרחיות.  מהי האמת בתיאור הזה? בספרי " קולות מגן עדן  - האבולוציה של קולות ההבעה לכלל שפה", שיוצא עכשיו בהוצאה  חדשה, דיגיטאלית, ב" אינדיבוק ", הבאתי ראיות רבות לעובדה, ש האמת היחידה בתיאור המערביות והמזרחיות הוא הגיאוגרפיה.  הייצוג המקורי ביותר, האוטנטי ביותר, שקיים לשפה שמית מקורית קדומה, מצוי בשפה האוגריתית.  אוגריתית, הכלולה במערביות, שנכתבה לפני כ3500 שנה עד לפני 3200 שנה, משמרת יותר מכל שפה שמית אחרת צורות מקוריות של הדיאלקטים השמיים העתיקים.  לעומתה אכדית, המזרחית, היא שפה שנוצרה מעירוב תכונות של דיאלקטים שמיים עם השפה השומרית, שאיננה שמית.  השוני המובהק שמכילה האכדית המזרחית לעומת האוגריתית  ושאר השפות השמיות המערביות מתבטא בשתי תכונות שמקורן באופן מובהק בשפה השומרית. תכונה אחת היא מיקומו של הפועל - נשוא - בסופו של המשפט , בניגוד למערביות, שבהן הפועל בא ברוב המקרים בתחילת המשפט, כפי שהשפה הערבית שימרה עד ימינו.  תכונה שניה שמקורה  בע