למה גדל מוח האדם - אבולוציה של המוח - חלק שלישי
למה גדל מוח האדם
הפוסט הזה ממשיך ומסכם את שני הפוסטים הקודמים על אבולוציית המוח והסיבות לגודלו יוצא הדופן של מוח האדם
לפני קריאת הפוסט הזה כדאי לקרוא שוב את הפוסט הראשון בסדרת האבולוציה של המוח
כבר הערנו שלפני התפצלות שושלת האדם משושלת השימפנזה, גדל המוח של ההורים המשותפים בערך פי שנים וחצי לעומת מוח הבבון.
כיוון שתנאי המחייה של האייפים הקדומים דומים לתנאיו של הבבון וקופים רבים אחרים, לא נוכל לחפש את הגורמים לגידול המוח בגורמים חיצוניים סביבתיים, ויש להניח שהגורמים הסביבתיים שפעלו על תביעות עיבוד המידע היו קשרי הקבוצה החברתית של אותם אייפים קדומים. כלומר הסימנים והאיתותים והקולות שחברי הקבוצה יצרו, דרשו מאמץ פרשני ניכר באופן מתמיד, הרבה יותר ממה שקיים בקבוצות הבבונים. יש לומר את מה שראוי שיהיה מובן, שמדובר בתקופות זמן של מיליוני שנים, כך שאילו היה בתחילתן צופה, לא היה לו שום סיכוי לגלות כמעט שום הבדל בין הקבוצות.
התפצלות של קבוצות מאותו מין
את הדברים להלן אני מבסס על תצפית בשימפנזים ובבונובו. הבונובו שכונה בעבר שימפנזה גמדי, התפצל מן השימפנזה לפי הערכות מקובלות בערך לפני מיליון וחצי שנים. התצפית הזאת מגלה שני דברים: הבונובו עוסקים במין הרבה יותר מהשימפנזה, הנקבה הבונובית זמינה למין כל הזמן ושואפת למין, והם מקיימים מין גם בין בני אותו מין, וגם לא מעט מין בגישה קדמית, שכמעט לא קיים בשימפנזה. הדבר השני הוא מידת העמידה על שתיים. הבונובו עומדים על שתיים הרבה יותר מהשימפנזה, הם יותר זקופים, וגם עושים יותר צעדים על שתיים מהשימפנזים.
קראו על אבולוציית האדם:
http://www.hofesh.org.il/articles/science/skull_444/skull_444_3.html
כשהחלה התפצלויות של שושלות שונות מאותם אייפים עתיקים דמויי שימפנזים, לדעתי התחולל תהליך דומה לתצפית באייפים בני ימינו. האייפים שכינוים אוסטראלופיתקים החלו את ההעמדות על שתיים כנראה בהקשר ישיר לפעילות מינית מפותחת.
ההעמדות על שתיים והתקשורת המינית, שלוותה ללא ספק בתקשורת קולית וסימנית, דרשו כושר עיבוד מוחי נוסף, ואומנם גודל המוח הממוצע של האוסטראלופיתקים הוא כ500 גרם, כ25 אחוז יותר משימפנזה. בספרות העוסקת בנושא שלנו מזלזלים בעובדות האלה ומכנים את מוח האוסטראלופיתקים "זעיר".
גורילה שימפנזה בונובו
תהליך ההעמדות על שתיים ארך כשלושה מיליוני שנים, ובסופו, לפני כשנים וחצי מיליוני שנים הופיע הומו הביליס, שמוח המוקדמים שבהם כ650 גרם. אנחנו יודעים כיום שהאוסטראלופיתקים יצרו כלים. יש להבין את גידול המוח כתוצאה של: א. תהליך השכלול של ההעמדות על שתים, ב. העבודה בידיים, ג. פיתוח התקשורת התוך קבוצתית, שכבר יש לראות בה מידה ראשונית של דיבור, ד. מיניות אינטנסיבית, ה. הופעת התינוק חסר הישע, הדורש טיפול מתמיד, ותקשורת עם אימו הרבה יותר מהתקשורת המקובלת בין שימפנזים.
אלו דברים שקשה ביותר להעריכם, אבל לדעתי בהכרח המערכת – אם ותינוק חסר כל יכולת – הפיקה הרבה יותר תקשורת סימנית וקולית, ממערכת באייפים - אם ותינוק הנאחז בגופה.
ההומו הביליס יצר כלים מאבן, ובודאי גם מחומרים מתכלים. כעבור כ600 אלף שנים הוליד הביליס מין חדש, הומו ארקטוס. (לא אכנס לפרטי הויכוח בין הפלאנטרופולוגים על המיון המדויק). הומו ארקטוס מופיע עם מוח כ850 גרם.
עד כה, בכל התהליך הארוך בן מיליוני שנים לא הואשם איש בהצתה (תיאוריה מס 5). כלומר המוח בשושלת האדם צמח יותר מכפליים לעומת נקודת המוצא המשותפת עם השימפנזים, וכמעט מפי חמישה מנקודת המוצא המשותפת עם הבבונים – מה ששם ללעג את התיאוריות הקושרות את גידול המוח עם השימוש באש ובבישול. מצורתם של הביליס וארקטוס, אנו יכולים ללמוד על התפתחות של יכולות דיבור ניכרות. הקטנת הלסתות היא עדות לשימוש בשפתיים לא רק לנשיקות אלא יותר מכך לעיצוב הקולות בצורות יותר מגוונות מאשר בשימפנזים. בשלבים האלה נוכל לומר בביטחון שדרישות התקשורת התוך קבוצתית וכן דרישות העבודה בידיים תבעו באופן מתמיד כושר עיבוד חדש, שאכן, כפי שלמדנו ממאובני הומו ארקטוס המאוחרים, המוח הלך וגדל ממש בלי הפסקה, עד שהופיע הומו ספיינס, ואז עם מוח של כ1400 גרם נעצר הגידול של המוח, מה שמעיד שמעתה היה כושר העיבוד המוחי מפותח מספיק כדי לפתור את הבעיות שפגש האדם, בין עם בתקשורת הדיבור ובין אם בפעולותיו בסביבה.
חלק זעיר מגידול המוח אולי, אולי, קשור לתיאוריה מס 4 שהוצגה בפוסט הראשון בשלשת הפוסטים על אבולוציית המוח. כלומר ייתכן שהצורך למנוע פגיעה במוח במצב של עקת חום, תרמה להגדלה מסויימת של כמות תאי המוח.
סרטונים על אבולוציית הפרימטים והאדם
לבסוף, צריך לזכור שחלק מהגורמים שדרשו הגדלה של כושר עיבוד הנתונים, כגון ההעמדות על שתיים, וכן התהליכים המוקדמים של התפתחות הדיבור, הוטמעו במוח והפכו לטריוויאליים.
במילים אחרות, המעמסה על חלקי מוח שלכתחילה הופעלו וצמחו לצורך ביצוען של המטלות האלה פחתה, ביצוען דרש מעת שהוטמעו רק חלק קטן מכושר העיבוד הנוסף, והם יכלו לתפקד למטלות חדשות, בעיקר מטלות דיבור ויצירת כלים.
אנחנו רואים את התהליך הזה קורה בילדים קטנים בתקופה שהם לומדים לאחוז, ללכת ולדבר, ולבצע פעולות אחרות. בתקופת הלימוד הם מרוכזים מאוד בפעולות אלו, אולם בהמשך הן הופכות לטריוויאליות ודורשות רק תשומת לב שולית.
מתוך כך ניתן להבין למה לא נדרשה יותר הגדלת המוח למרות התעשרות של מערכת הפעולות של האדם.
קיימת תיאוריה פופולרית לפיה גידול המוח נעצר כיוון שראש תינוק גדול יותר היה דורש הגדלה של אגן הירכיים של האישה, שהיה מגביל את תנועתה. יש לי ספק אם טיעון זה נכון. למעשה יש כיום הבדלים גדולים מאוד בין מידות הנשים, לחלקן אגנים צרים מאוד. עוד היום מוכרות תרבויות שבהן מחותנות הבנות החל מגיל 11 בקירוב, והן יולדות לפני התפתחות אגן הירכיים, ללא בעיות מיוחדות.
אין ספק שבתקופות הקדומות, הקדם ציביליזציוניות כך היה ברוב המקרים. להערכתי אגן הירכים באישה בוגרת בעיקרו של דבר מאפיין את מיניות האישה. כמו כן מה צריך היה למנוע את גידולה של האישה בעוד, נניח 20 ס"מ לגובה, ועם גדילה זאת גם הרחבת אגן הירכיים לא הייתה בעייתית. בפיל קרה תהליך כגון זה (ראו פוסט שני בסדרת אבולוציית המוח)
לסיכום
מי שקרא את שלושת הפוסטים על אבולוציית המוח בתשומת לב ובביקורתיות, כפי שנחוץ לקרוא תמיד טענות על העולם, יכול להבין מדוע 6 התיאוריות שהוצגו בפוסט הראשון, שהן המקובלות ביותר בשוק הדעות הזה, מוטעות.
למרות שתיאוריות אלו הוצגו בידי מומחים לביולוגיה ולאבולוציה, הן מבוססות על טעויות קשות בהבנת תיאוריית האבולוציה.
כפי שכתבתי בפוסט הראשון, "כל אורגניזם וכל אבר של כל אורגניזם, ללא יוצא מהכלל", מתפתחים תמיד בשל התהליך המכונה אדפטאציה, כלומר אילוצי תפקוד שהסביבה החיצונית והפנימית מאלצת אותם. המוח כמו כל אבר, מתפתח בהתאם לתיפקודו.
אילוצי התפקוד על המוח הם דרישות לעיבוד נתונים, ולכן צמיחת המוח בכל בעלי החיים מותנית בתביעות לעיבוד נתונים, ולא בסוג המזון, ורק מעט בגודל הגוף (ראו פוסט שני), ואי אפשר לקבל את הרעיון שהמוח גדל במשך הרבה מיליוני שנים בשל מוטאציה יחידה (תיאורייה מספר 1).
גם התיאורייה מספר 6, לפיה גידול המוח הוא תוצאה של תהליכים קוגניטיביים, מוטעית, אף על פי שהקו המרכזי שלה נכון, ותואם את כלל דברי.
אבל הטעות מצויה בהנחה המרכזית של בעלי התיאוריה לפיה "הברירה הטבעית הייתה מעדיפה מוחות גדולים"... ואילו הברירה הטבעית אינה מעדיפה מוחות גדולים כלל, ואינה מעדיפה שום דבר בכלל, ומשפט כזה מייחס לברירה הטבעית, שהיא שם נרדף לאבולוציה, תכליתיות, כלומר לכאורה תהליך גידול המוח היה מכוון ומתוכנן.
הברירה הטבעית לא העדיפה שום דבר, ולמעשה גם הדיבור של אותם תיאורתיקנים על ייתרון שמקנה מוח גדול מבליע בחובו הנחה של תכליתיות.
מציאותם של מוחות גדולים כיום היא תולדה של הרבה מאוד שינויים קטנים ולא מורגשים שנוצרו בגלל תביעות עיבוד מידע שנוצרו כל פעם לגבי בעלי המוחות הגדולים מחדש, בשל שינוי תנאי חייהם.
באדם היה השינוי המרכזי התפתחות התקשורת הקולית, שהפכה במשך הזמן לדיבור ולשפה.
בפעם הבאה,
תחילתה של אבולוציית הדיבור
הפוסטים שיבואו מבוססים על שני הספרים שפרסמתי בנושא:
"כיצד נתהוותה השפה וכיצד העברית", הוצאת צ'ריקובר 2000. פרקי הספר: 1. כיצד נתהוותה השפה. 2. האם השפה מולדת. 3. כיצד נתהוותה הלשון העברית. 4. עברית בת ימינו ולשון התנך - לשונות זרות. 5. קווי דמיון דקדוקיים בין עברית לשפות הודו-אירופיאיות. נספחים: 1. לוח גזר - השערה על גבי השערה. 2. יהוה אלוהי צבאות יושב הכרובים - אדוני וראשית המונותיאיזם הישראלי. 3. מילון קטן של הקבלות עברית - שפות אירופיות.
ב2016 הופיע ספרי "קולות מגן עדן - האבולוציה של קולות ההבעה לכלל שפה", מהדורה שניה מתוקנת ומעודכנת: הוצאה דיגיטאלית אינדיבוק. פרקיו: א. תנאי בראשית. ב. התהוות הדיבור. ג. על קרבת לשונות.
תגובות
הוסף רשומת תגובה