מה קורה במוח כשמדברים
מה קורה במוח כשמדברים
את הפוסט הקודם סיימתי בחמש השורות שלהלן
בניגוד מוחלט לטענותיו של חומסקי, פעילות המוח הממשית המאפשרת את הדיבור זהה לפעילות המוח המאפשרת כל פעולה אחרת ואינה מיוחדת לצורך כלל דקדוקי כל שהוא. צירוף ההגאים למילה, צירוף המילים למשפט, נעשים באותם כלים מוחיים שבאמצעותם נעשה צירוף התנועות לאחיזת מברג, לשילוב המברג לחריצי הבורג, ולמהלכי סיבוב הבורג. פעולת המוח נעה תמיד באמצעות זרמים חשמליים והפרשת נוירוטרנסמיטרים. לצורך כל פעולה ופעולה.
( הדיון שיבוא בהמשך אינו עוסק בתהליכים החימו-חשמליים של המוח. למעוניינים, הנה קישור לקורס בסיסי מצויין של האוניברסיטה העברית על תהליכי המוח: http://www.youtube.com/watch?v=yP-dJNYTrg8&feature=related )
------------------------------
Tsien Joe Z. מתאר תהליך משוער של שמירת הזיכרון. המוח לא משמר כל אירוע על פרטיו לחוד, אלא פרטי כל אירוע משתמרים לפי מידת הכלליות שלהם. שימור הזיכרון לפי Tsien נעשה במספר שכבות, כשבתחתונה והרחבה ביותר משתמרים הפרטים הכללים של המאורע, פרטים הדומים לפרטי מאורעות אחרים. במספר רבדים נבנה כל זיכרון כשבשכבות העיליות נשמרים הפרטים הייחודיים למאורע הספציפי (המאמר המקורי - http://www.scientificamerican.com/article.cfm?id=the-memory-code-extended
בדרך זאת ניתן להבין את יכולתו של המוח לשמר כמות עצומה של פרטים. גם הבנת הזיכרון של הדיבור נעשית פשוטה יותר לפי השערה ("מודל") זאת.
מספר ההגאים של כל שפה מועט. בין אם מדובר בשפות מעטות בעלות 11 הגאים, בשפות של דרום מזרח אסיה או איזור האמזונס, בין אם מעל 100 הגאים באחת השפות של אוכלוסיות הקויסאן בנמיביה, אלו מספרים קטנים.
לפיכך משרתים ההגאים (או פונמות, הרכיב הקטן ביותר במילה שיש לו ערך מבחין בין משמעויות) את כל המילים של השפה. ולכן ברמה הבסיסית הזאת לא כל מילה נשמרת לחוד אלא לכל המילים יש רובד בסיסי משותף, ומצומצם מאוד בפרטיו, רובד ההגאים.
גם הרובד השני הוא מצומצם למדי, ומשותף לקבוצות גדולות של מילים, רובד ההברות והמורפימות (צורנים, כגון במילה 'גדלתי' 'גדל' ו-'תי', במילה 'ילדים' 'ילד' ו-'ים'). גם צירופי ההגאים, ההברות והמורפימות בכל שפה מוגבלים, ומספרם קטן בהרבה בכל שפה ממספר האפשרויות האריתמטי, וגם קטן בהרבה ממספר המילים שנבנות בצירופים אלו. ולכן גם ברמה הזאת יש רובד זיכרון כללי לקבוצות גדולות של מילים רבות.
הדברים האלה נכונים בעיקרו של דבר גם לתחביר. בניגוד לרושם שיוצרת אסכולת חומסקי, מספר האפשרויות לצרף מילים למשפטים אינו גדול ביותר, וקרוב לודאי שהתחביר אף הוא רובד משותף לרוב המשפטים הנפוצים בדיבור.
בהקשר זה ראוי לענות על השאלה - מהו בעצם טיבו של הזיכרון שבאמצעותו משמר המוח את המילים? אני לא מתכוון לסוג החלבונים או הזרמים החשמליים או לחיבורי האקסונים.
עד שאציג את תשובתי ינסה כל קורא להציע תשובה משלו ולבקר את תשובתי. עד כה לא מצאתי בשום מאמר או ספר בנושא בלשנות ו/או פעולת המוח לא את השאלה ולא תשובה סבירה לשאלה זאת. אחרי שהנחתי די זמן לחשוב על השאלה איך למעשה זוכר המוח את המילים?
הנה השערתי: מה שמשמר המוח אלו הן הוראות לביצוע המהלכים והתנועות של אברי הדיבור הנחוצות להגיית המילים.
כלומר כאשר נוצר הרצון לדבר - לגבי הרצון בכללו אין עד כה שום הסבר תיאורטי סביר - מתרחשות באזורי המוח שמעבדים את הדיבור תבניות מהלכים של זרמים חשמליים והפרשות נוירוטרנסמיטרים. תבניות המהלכים האלה נוצרו כשאדם למד לומר כל מילה, בתהליך גומלין של ניסוי וטעיה בהפעלת מסלול הקול והמוח. התהליך בקווים עקרוניים הוא כזה: באדם (בכל גיל) מתעורר גירוי לומר מילה, ששמע או קרא.
בהתאם ליכולת הדיבור שרכש עד כה הוא ינסה לבטא את המילה החדשה, בהתאם לאופן שהמילה נרשמה לכתחילה בזיכרון. אם נסיונו הראשון לא השביע את רצונו, כלומר הצלילים ששמע את עצמו מבטא לא תאמו את זכרון הצלילים ששמע והוא משער שצריך לבטא, הוא ינסה שוב בתיקון מסוים, שיונחה על ידי פעילות הבקרה המוחית, וינסה שוב באותו תהליך עד שיחשוב שהוא מבטא את המילה כראוי.
הניסיון להגות את המילה יתבסס על יכולת ההגיה שרכש עד אותה שעה. ואז, כשיחשוב שהגיע למקסימום יכולתו להגות את המילה, אם יחזור על הגייתו מספר פעמים, יתקבעו תבניות המהלכים החימו-חשמליות והן שישמרו את המילה החדשה בצורת הוראות להגייתה.
כדי להבין מה חשיבותה של ההגייה הממשית של מילה כלשהי, כדאי לקרוא מילה בשפה זרה. מילה ארוכה למדי, ולנסות להגות אותה: אם המילה לא מוכרת עד עתה, הגייתה הראשונה תהייה לא מוצלחת. כל מי שלומד שפה חדשה מכיר את התהליך. למעשה כשקוראים בלי קול, את השפה החדשה, נדמה שמצליחים להגות את המילים והמשפטים טוב למדי. אבל ברגע שמנסים לקרוא בקול, מסתבר שאם הטקסט הנקרא חדש, חלק גדול מהמילים ייהגו בצורה גרועה, מקוטעת, המשפט ייקרא בהפסקות לא נכונות. למעשה אנו מוצאים את עצמנו טועים לא פעם בדרכים אלו גם בשפתנו המקורית, אם כי הטעויות קלות יותר.
כאשר מופעל הרצון לדבר, שאולי אינו אלא תגובה כלשהי על גירוי כלשהו, מופעלות תבניות המהלכים להגיית המילה – כל הגה במילה דורש תבנית מהלכים מיוחדת, והשילוב של ההגאים דורש את תקשורת מוחית נוספת מאותו סוג. גם שילוב המילים למשפטים דורש קישורים של תבניות מהלכים מאותו סוג.
בשנת 2000 יצא הספר "כיצד נתהוותה השפה וכיצד העברית", הוצאת צ'ריקובר. פרקי הספר: 1. כיצד נתהוותה השפה. 2. האם השפה מולדת. 3. כיצד נתהוותה הלשון העברית. 4. עברית בת ימינו ולשון התנך - לשונות זרות. 5. קווי דמיון דקדוקיים בין עברית לשפות הודו-אירופיאיות. נספחים: 1. לוח גזר - השערה על גבי השערה. 2. יהוה אלוהי צבאות יושב הכרובים - אדוני וראשית המונותיאיזם הישראלי. 3. מילון קטן של הקבלות עברית - שפות אירופיות.
ב2018 הופיעה מהדורה שניה מעודכנת של הספר "קולות מגן עדן - האבולוציה של קולות ההבעה לכלל שפה", הוצאת אינדיבוק דיגיטאלית. פרקיו: א. תנאי בראשית. ב. התהוות הדיבור. ג. על קרבת לשונות.
תגובות
הוסף רשומת תגובה