מאין נוצרות המילים - אבולוציה של השפה

חוק:  כל מילה נגזרת ממילה קודמת

הדיון האקדמי על מוצא השפה מתגבר כנהר שוצף ענקי, ומוליד אינספור מאמרים וספרים. אחד התחומים שמעסיקים כותבים רבים הוא השוואה בין התפחות השפה לבין התפתחות יצירת כלי האבן. הדיון עוסק הרבה בתהליכי התפתחות המוח. למשל  אחד החוקרים. ארביב (Arbib) מציע שהתפתחות השפה ויצירת הכלים הושפעו באופן עיקרי על ידי תאי המראה המצויים במוח, תאים שבסקירות MRI ואחרות, מגלים פעילות כשאדם צופה במעשים של אדם אחר, ונצפית פעילות מוחית הדומה לפעילות המוחית שנצפית בזמן שאדם מבצע ממש את הפעולות.

על מה שקורה במוח בשעת דיבור ראו פוסט שלהלן:

https://www.blogger.com/blog/posts/7570640642277671556

חוקרים אחרים ערכו ניסויים שבהם התבקשו אנשים ליצור כלי אבן בשיטות שלדעת החוקרים שימשו את ההומינינים (כלומר דמויי אדם לפני הווצרותו של הומו ספיינס). במילים אחרות, המשתתפים במחקרים היו צריכים להכות אבן על אבן כדי לקבל כלים דומים לכליו של האדם הקדמון, לפני 2.6 מיליוני שנים (לדוגמה Cataldo וחבריה).

מסקנה שמוצגת כבעלת ערך רב היא שלצורך לימוד יצירת כלי האבן, עדיף ללמד את הטירון לא באופן מילולי, אלא באמצעות מחוות ישירות של ביצוע העבודה.

הדעה שלימוד יצירת כלי האבן, ויחד איתו גם לימוד מחוות, כלומר תנועות ידים המסמנות משמעויות מדויקות באופן הדומה לדיבור, נפוצה כיום מאוד.

לפי גישה זאת בשלב מסויים החלו ההומינינים להחליף את המחוות בדיבור.

אבל הבעיה הקשה שמתבקש להסבירה היא כיצד התחולל המעבר מתקשורת מחוות, מעין שפת סימנים קדומה, לתקשורת דיבורית.  

על שאלה זאת אין איש משיב תשובה השווה ציטוט. היחיד שמצאתי עד כה הוא פיטר מקנילג' (Peter Macneilage), המציע, שהלעיסה הייתה המערכת המקדימה לדיבור, כיוון שבלעיסה יש מחזוריות של פתיחה וסגירה של הפה, בדומה לדיבור. 

מקנילג' אינו מסביר מדוע לא התפתחה שפה גם אצל שימפנזים וחיות אחרות.

למעשה, בדיבור לא ממש יש פתיחה וסגירה של הפה, אלא תנועות הלשון, מיתרי הקול, האפיגלוטיס (אבר קטן מעל למיתרי הקול, שכנראה מונע מעבר נוזלים ומזון לתוך האף), והשפתיים, מייצרות את עצירת האוויר והזרמתו לצורך הדיבור. התיאוריה של מקנילג' לא עוברת ביקורת מחמירה.

עוד מעטים כגון קורבאליס (Corbalis), טוענים שיש תופעות משותפות לתקשורת הקולית האנושית ולאייפים, אבל אינם מסבירים גם לא ברמז כיצד השתנתה הקוליות ההקופית לדיבור.

בספרי "קולות מגן עדן" הצגתי תיאוריה מקיפה  המסבירה את תהליך המעבר הארוך והמסובך, מקולות הגרון של אייפים דמויי שימפנזים, מלפני כ5 מיליוני שנים, לשפה.   

 

 

 

 

(הספר מצוי לרכישה דיגיטאלית באתר אינדיבוק)

 

כשאנו דנים בהווצרות מילים, לא נתקשה להראות שכל מילה חדשה, בכל שפה, ללא יוצאת מן הכלל,  נגזרת ממילה שקדמה לה, בין אם מאותה שפה בין משפה אחרת, עד שאנו מגיעים בבירור מוצאה של מילה למקום שאין ממנו המשך, כלפי העבר. 

כך לדוגמה, אנו יכולים לנתח את המילה 'מערב'. היא נגזרה ממילה מוקדמת, 'ערב', שפירושה כמובן מקום שקיעת השמש. ואילו 'מ' שמשמשת ליצירת המילה החדשה אין לה פירוש מסוים, והיא יכולה לשרת כמעט כל עיניין של יצירת מילים חדשות. 'מ', לגזירת משמעויות חדשות ממילים קיימות, משותפת לכל השפות השמיות, היא משרתת גם את השפות ההודו-אירופאיות, וגם שפות בנטו באפריקה, ממש לאותה מטרה, של גזירת משמעויות חדשות ממילים קיימות. 

בשלב שני עלינו לברר את התהוות 'ערב'. נוכל לראות, שהיסוד 'ער' מצוי במילים רבות שמשמעותן מכילה היבט עמום, קשה, לא מוכר. למשל, ערוה, צער, יער, מערה, ערבה, ערפל, גער, בער, ערץ, ערג, ערל, ועוד מילים רבות. נוכל להכיר שהיסוד 'ער' מוקדם, ולמעשה עדיף לומר שהואר שריד לצורה קדומה, המציינת עמימות וקושי.  

ניתוח דומה ניתן להיעשות במידות שונות של בהירות וודאות לגבי מילים רבות.

הדבר העיקרי שיש להבין הוא שמילה לעולם לא נוצרת יש מאין. היא תמיד, תמיד נגזרת ממילה קיימת. גם כל ניסיון ליצור מילה שאינה קיימת, לכאורה יצירה חדשה לגמרי, נגזר תמיד מקולות הדיבור שמשרתים את הדיבור הרגיל. אדם אינו יכול להמציא קולות שאינם חלק מדיבורו.

לכן כשאנו מסתכלים אל העבר העמום, ולכאורה האטום, אנו חייבים להכיר שקולות הדיבור נבעו באותו נתיב, כל קול דיבור נבע מקול מוקדם, שכיום כבר איננו. 

כבר כתבתי כאן, ובספר שמוצג לעיל הדברים מפותחים בפירוט, הדיבור של כל השפות כיום הוא תוצאה של העברת קולות התקשורת מהגרון אל הלשון, ואל השפתיים. 

קולות השימפנזים ושאר הקופים הם בגרון, כמעט לחלוטין. השפות של ימינו מנצלות את הגרון מעט מאוד. בהכרח, בגלל הסיבות שתיארתי, קולות הדיבור התפתחו מקולות האייפים העתיקים. 

כלל לא ייתכן שההומינינים העתיקים המציאו בלי שום הקשר קולות דיבור שלא היו להם ירושה מקודמיהם.

קולות הדיבור, העיצורים, המופקים באמצעות הלשון, ובמיוחד החלק הקדמי של הלשון, שכיום הם רוב העיצורים כמעט בכל השפות בעולם, הם למעשה המאוחרים ביותר בהתפתחותם. קראו על זה בפירט בספר שצילומו לעיל.