ראשית אבולוציית השפה - קולות מוקדמים וקולות מאוחרים

קולות מוקדמים וקולות מאוחרים

 

המוקדמים

צורתה של התקשורת הקולית, צורתם של קולות ההבעה,  בזמנים הראשונים של התפתחות שושלת האדם, באותם זמנים שאייפים דמויי שימפנזה החלו לעמוד על שתים ויצאו למסע של כשישה מיליוני שנים לקראת אנושיות, הייתה דומה למדי לתקשורת השימפנזה.

האמירה הזאת מתבססת על העובדה שכל האייפים והקופים מיצרים את קולותיהם באופנים דומים מאוד מאוד. שום קוף לא פיתח מערכת תקשורת קולית שונה בצורותיה העיקריות. למעשה מלבד היונקים שפיתחו סונר, כגון עטלפים ודולפינים, אפשר לומר אותו דבר על כל היונקים. וכיוון שהשימפנזה השתנה רק מעט, למעשה כמעט ודאי שגם קולות ההבעה שלאייפ זה דומים לקולות העתיקים.

כשאייפ רוצה להשמיע קול – וראוי לזכור שהשמעת קול תמיד רצונית -  הוא דוחף אויר מהריאות, ומרעיד את מיתרי הקול. אייפים לא משתמשים כלל באברי מסלול הקול האחרים מלבד שינויים מסויימים בפתיחת הפה. באופן מקרי עשוי הקוף להניע את הלשון או לסגור לרגע את השפתיים ואז נוצר רושם שהוא מבטא מין הגה דיבורי. אבל המקרים האלה אינם רצוניים כלל, ואין כלל חזרה על קולות שנוצרו במקרים אלו.

 

 

מסלול הקול

 

הנה תיאור של קולות שימפנזה: צווחה תוך התנשמות, (pant-hoot), נחירות תוך התנשמות (pant-grunt), נביחות תוך התנשמות, צווחות, נחירות, גניחות, חרחורים, יבבות, צחוק, ומציצות שפתיים, קולות בשימוש נדיר ביותר בשימפנזים, שאינם מלווים בקולות מיתרי הקול. הקולות האלה הם למעשה היחידים שהשימפנזה מייצר שלא במיתרי הקול, ויש להם חשיבות רבה בהערכת התפתחות  קולות הדיבור.

 

קולות שימפנזים:

 

http://www.youtube.com/watch?v=a7XuXi3mqYM

 

ברגע הראשית היו איפה לקדמונים קולות מגוונים אומנם – גם לכלב יש לפחות 25 קולות שונים -  אבל כולם הופקו בעבר ומופקים כיום באותם אברים, במיתרי הקול.

 

המאוחרים

בקצה השני של התפתחות שושלת האדם, עומדים קולות הדיבור של השפות כיום. חלק גדול מקולות אלו מכיר כל קורא, אבל בניגוד לסברה סבירה, חלק ניכר מקולות הדבור המצויים כיום בשפות העולם אינו מוכר לרוב האנשים. בבוא הזמן אתאר קולות דיבור שאינם מצויים בשפות העברית והאנגלית ושאר השפות המוכרות היטב בארץ ובאמריקה.

לקולות הלא מוכרים יש חשיבות רבה בהבנת אבולוציית הדיבור והשפה.

על כל פנים, בכל השפות בעולם ללא יוצא מן הכלל נבנות המילים באמצעות שני מיני הגאים: עיצורים ותנועות.

הסבר קצרצר: בדיבור נדחף אוויר מן הריאות אל מסלול הקול. אם זרם האוויר נעצר לרגע קצר, מבוטא עיצור, למשל ב, ח, ל, ט. אם האוויר אינו נעצר, מבוטאת תנועה. במילה 'בא' ב מסמן עיצור, ואילו א מסמן תנועה. וכדומה במילה 'מי'. מ מסמן עיצור, ואילו י מסמן תנועה. בכל השפות מתגלגל הדיבור על רצפים של עיצורים ותנועות, ובנוסף להם יש קולות דיבור אחרים.

מה מאפיין ביותר את קולות הדיבור כיום?

לפי אתר אתנולוג המביא רשימה של כל השפות בעולם -  

http://www.ethnologue.com/language_index.asp

יש כ7400 שפות. (למעשה המספר הזה מוגזם כיוון שהרשימה אינה מבחינה בין שפה לדיאלקט. כשאותה שפה מדוברת בשני אזורים בהבדלים מסויימים, אבל ניתנים להבנה הדדית, מדובר בדיאלקטים)

ברובן הגדול של השפות, כמחצית מהעיצורים ויותר מבוטאים באמצעות החלק הקדמי של הלשון. כשמוסיפים את עיצורי החלק האחורי של הלשון, בכל שפות העולם יותר ממחצית העיצורים מבוטאים באמצעות הלשון.

בעברית מדוברת (השונה מהעברית העתיקה) למשל: ג' (כמו ג'יפ), ד, ז, ז' (כמו ז'קט) ט, ל, נ, ס, צ, צ' (כמו צ'יפס), ש, ת, (וחלק מדוברי העברית מבטאים ר בלשון). חלק נוסף של עיצורים מבוטאים באמצעות החלק האחורי של הלשון: ג, ח, כ, ק.

 

כלומר רוב העיצורים מבוטאים באמצעות הלשון לחלקיו השונים. תמונה דומה נמצא בכל השפות בעולם. לעובדה שרוב העיצורים מבוטאים באמצעות הלשון, ובמיוחד באמצעות החלק הקדמי של הלשון יש הסבר שנעסוק בו בעתיד.

יש ראיות טובות שעיצורי קדמת הלשון נוצרו מאוחר יותר משאר העיצורים, ובפוסטים עתידיים אציג אותן.

חלק נוסף של עיצורי הדיבור מבוטאים באמצעות השפתיים. רק עיצורים מעטים מאוד, במספר קטן של שפות מבוטאים בגרון.

קראו שוב את הקטע הפותח את הפוסט: השימפנזים ושאר היונקים מנצלים למעשה רק את הגרון, וכמעט רק את מיתרי הקול, לייצור קולות ההבעה שלהם.

ההסבר של אבולוציית הדיבור חייב לתת הסבר טוב של התפתחות הגאי הדיבור.

וכדי לתאר כראוי את אבולוציית הדיבור יש להסביר את המעבר מן הקולות המוקדמים, קולות של מיתרי הקול, לקולות המאוחרים, המבוטאים באמצעות הלשון.

לא תמצאו שום מאמר שמתייחס לנושא הזה, ולכן ההתקדמות בהבנת אבולוציית השפה מעוכבת.

בפוסטים הבאים נמשיך להסביר את הדרך שבה הועברה עיקרה של ההבעה הקולית באדם ממיתרי הקול אל קדמת הפה, ובייחוד קדמת הלשון. אנחנו לא עוסקים בספקולציות, לא בהשערות עמומות,

יש למהלך הארוך הזה, מהלך בן 5 מיליוני שנים לפחות, ראיות עובדתיות טובות.

 

הבלוג הזה מועלה כדי להביא למתעניינים יותר או פחות את הפתרון לשאלה המרתקת את המחקר מזה מאות שנים, כיצד נתהוותה השפה.

הפוסטים שיבואו מבוססים על שני הספרים שפרסמתי בנושא:

 "כיצד נתהוותה השפה וכיצד העברית", הוצאת צ'ריקובר. פרקי הספר: 1. כיצד נתהוותה השפה. 2. האם השפה מולדת. 3. כיצד נתהוותה הלשון העברית. 4. עברית בת ימינו ולשון התנך - לשונות זרות. 5. קווי דמיון דקדוקיים בין עברית לשפות הודו-אירופיאיות. נספחים: 1. לוח גזר - השערה על גבי השערה. 2. יהוה אלוהי צבאות יושב הכרובים - אדוני וראשית המונותיאיזם הישראלי. 3. מילון קטן של הקבלות עברית - שפות אירופיות. 

ב2016 הופיע ספרי "קולות מגן עדן - האבולוציה של קולות ההבעה לכלל שפה", מהדורה שניה מעודכנת, הוצאה דיגיטאלית אינדיבוק. פרקיו: א. תנאי בראשית. ב. התהוות הדיבור. ג. על קרבת לשונות.