אבולוציה של השפה - איך נוצרת שפה

 איך נוצרת שפה

הבלוג הזה מיועד לתאר את תהליך התפתחות השפה בכלל, קודם שהיתה שפה כלשהי. אבל הפוסט הנוכחי יתאר את העקרונות שמביאים ליצירתה של כל שפה הידועה כיום. להבנה איך נוצרת שפה יש השלכות חשובות לשאלת אבולוציית השפה בכללה. כלומר אנו משתדלים להסיק ממה שניתן להבנה, על מה שנראה כאילו אין שום גישה אליו. ההשלכה החשובה במיוחד היא ההבנה ששפה נוצרת תמיד ממה שקדם לה, ולעולם לא צומחת שפה באיזה אופן סטרילי.

 

איך נוצרה העברית המדוברת

ההסטוריה של העברית שמקבלת מימוש בין השאר בבלוג הזה  ידועה היטב והרבה נכתב עליה. ( רק לא מזמן פורסם עליה ספר חדש, אם גם חסר חידוש, של גלעד צוקרמן - ישראלית שפה יפה -

http://www.oranim.ac.il/sites/heb/SiteCollectionImages/Documents/ktav-et/%D7%A1%D7%A7%D7%99%D7%A8%D7%94-%D7%A6%D7%95%D7%A7%D7%A8%D7%9E%D7%9F.pdf).

 

ובכן איך נוצרה השפה המדוברת בארץ?

צוקרמן הנ"ל מכנה אותה ישראלית, ולא צריכה להיות שום בעיה עם הכינוי הזה, כיוון שהשפה שבה נכתב בלוג זה אכן נוצרה בארץ ישראל ובמדינת ישראל, ולא הייתה קיימת בעבר.

כשכתב אליעזר בן יהודה ב1879 את מאמרו החשוב "שאלה לוהטה" (ששמו תוקן לשאלה נכבדה), הוא השתמש בשפה שאינה קיימת יותר. הנה דוגמה מתוך אותו מאמר:

 אערב את לבי לאמר, כי שגו מאד בדעתם, כי בנויה היא ברוח, בדמיון ובמשכיות לב, אולם כל יסוד אין לה.  הדבר ריק היא הלאומות? ההמצאת האנשים היא אשר המציאוה לנחת רוחם? מדוע ישָנה עם זה מאחר במזגו בתכונת רוחו, בשפתו ובמדותיו?

http://benyehuda.org/by/sheela.html

שפתו של בן יהודה לא הייתה מדוברת אלא נלמדה מהספרות העברית שקדמה לזמנו. זאת שפה שמעורבות בה תכונות משפת התנך, מהתלמוד, ומהספרות העברית שנכתבה ב1400 השנים אחרי זמן התלמוד.

שפת התנך, אחד המרכיבים העיקריים בעברית הישנה, בעצמה הייתה שפה מעורבת. היא נוצרה מעירוב תכונות של שפות רבות, חלקן שמיות, כגון ארמית, וחלקן לא שמיות. התכונה הבולטת ביותר שנותנת סימן להשפעה של שפה אחרת היא מילה. מאות מילים רבות בעברית עתיקה באו ממצרית, לדוגמה: אחו, אח (לבישול), פח. משומרית: היכל, איכר, מאכדית: כותל, לבנה, תלמיד. משפות הודו אירופיות: ארגמן, לפיד, אגוז, מיוונית: במה, לשכה, מפרסית: דת, פתגם, ומשפות נוספות. העברית של התנך, ממש כמו העברית של ימינו היא שפה של עירוב תכונות.

גם שפת המשנה והתלמוד, שכללה מאות רבות של מילים יווניות ופרסיות ולטיניות ואחרות היתה שפה מעורבת. ואותם דברים נכונים לגבי השפה העברית של ימי הבינים, שהיתה כמעט לגמרי שפה כתובה.

ההשפעה הרבה של שפות רבות על העברית, בכל תקופותיה, גרמה לשינויים לא רק באוצר המילים אלא גם בהגייה ובתחביר. 

בתקופת המשנה כבר כמעט שלא היו בעברית הגאים גרוניים, וזאת הסיבה, לשם הדגמה, שהשם הנכתב ישוע עבר לדורות הבאים כישו. התחביר של שפת המשנה שונה תכלית שינוי מתחביר כל רובדי התנך.

כלומר בסוף נמאה ה19, כשהתחילו יהודים באירופה ובארץ להשתמש בעברית לחיי היום יום, השפה שלהם הייתה מעורבת ובשום פנים אין לתאר את השפה ההיא כאילו היתה עברית מקורית ו"טהורה".

כשנפגשו דוברי עברית מאירופה עם דוברים בני הארץ או מארצות ערב, התרחשו כמה שינויים משמעותיים בהגייה, שמאפיינים כיום את השפה: כל העיצורים הגרוניים (א,ה,ח,ע) או החצי גרוניים (ק,צ,ט) נעלמו. ו התאחה עם ב. האות צ מסמנת עיצור חדש לגמרי. נוספו עיצורים שלא היו בעברית ישנה (ג',ז',צ'). נעלמו תנועות מסורתיות (קמץ בהגייה תימנית, ועוד). אלו חלק מהשינויים בהגייה.

בתחביר חלו שינויים גדולים, לדוגמה:

בתיכון למדנו ש"אסור" לומר "יש לי את הכסף", אלא יש לומר "יש לי הכסף". אבל עובדה היא שהצורה האסורה היא הצורה המדוברת.

איך נוצרה הצורה ה"אסורה"?

רוב לומדי הדיבור בעברית בתחילת המאה העשרים שפתם המקורית היתה יידיש.

כשאדם לומד שפה חדשה, הוא מתרגם את שפתו המקורית למילות השפה החדשה. את המשפט בשפה הנלמדת הוא בונה לפי דוגמאות מוכרות.

כשלומדי העברית החדשים רצו לתרגם משפט בנלי כגון "איך הוב די געלט" (יש לי את הכסף ביידיש), הם בנו אותו לפי משפטים נפוצים כדוגמת "תן לי את הכסף" –  "יש לי את הכסף". שימו לב ששני המשפטים נשמעים דומים לגמרי!  הם לא הרגישו שמדובר במבנים שונים.

ב40 השנים האחרונות המשפיעה העיקרית על העברית הישראלית היא אנגלית, ומאות מילים וצורות דקדוקיות נעשות חלק מהשפה בתרגום ישיר, מאותו סוג שהדגמתי קודם.

למשל: "הוא שרד את המלחמה". המילים שרדו, שריד היו קיימות בעברית מזמן התנך. אולם עד לפני 10 שנים, לא היה מבנה "הוא שרד את השואה". כלומר הפועל 'שרד' שמופיע רק פעם אחת בתנך, לא קיבל מושא (במשנה מצוי "אין משרדין  כלום"). הצורה שנפוצה כיום מאוד, הופיעה כאמור לפני כ10 שנים, עם התחלת התרגום המרובה של סדרות טלויזיה מאנגלית.

 

הצורך לקצר מאיץ בי לסכם:

הדוגמאות המעטות שהבאתי ממחישות את מה שנכתב במחקרים רבים: העברית המדוברת היא תולדה של עירוב תכונות משפות קודמות.

 מספר השפות שתכונות מהן נצטרפו לעברית מדוברת גדול.

כשנוצרת שפה חדשה, כמו העברית המדוברת, משתנים ההגייה, התחביר, המורפולוגיה – כלומר צירופים כגון ילד-ות-י, מוסכ-ניק, ביצוע-יסט – ואוצר המילים, בהתאם למשקלן היחסי של התרומות מהשפות השונות.

הסטוריה כגון זאת שתיארתי בקיצור לעברית הישראלית נכונה גם לאנגלית, ליוונית, להאוסה (שפה המדוברת בניגריה), לסוהילית (המדוברת במזרח אפריקה), לכל הדיאלקטים של ערבית,  ול--- למי עוד?

ובכן, הסטוריה כזאת, בקווים עקרוניים,  נכונה לגבי כל שפה בעולם !

 

זהו חוק בתולדות השפות:

כל שפה היא תולדה של מיזוג תכונות של שפות קודמות

אין יוצאת מן הכלל.

 

למרות שלא יכולתי לבדוק את כל השפות שבעולם, יש ראיות טובות, ממחקר השפות השונות -  ככל שהוא מתקדם, אינו מוצא ולו שפה אחת שאינה כפופה לחוק הזה -  ומן ההסטוריה, ומן החשיבה הלוגית. על זה אכתוב בעתיד.

על כל הדברים האל ה כתבתי בהרחבה בספר "קולות מגן עדן – האבולוציה של קולות ההבעה לכלל שפה", בפרק השלישי. ראו למטה.

הפוסטים שיבואו מבוססים על שני הספרים שפרסמתי בנושא:

"כיצד נתהוותה השפה וכיצד העברית", הוצאת צ'ריקובר. פרקי הספר: 1. כיצד נתהוותה השפה. 2. האם השפה מולדת. 3. כיצד נתהוותה הלשון העברית. 4. עברית בת ימינו ולשון התנך - לשונות זרות. 5. קווי דמיון דקדוקיים בין עברית לשפות הודו-אירופיאיות. נספחים: 1. לוח גזר - השערה על גבי השערה. 2. יהוה אלוהי צבאות יושב הכרובים - אדוני וראשית המונותיאיזם הישראלי. 3. מילון קטן של הקבלות עברית - שפות אירופיות. 

 

ב2016 הופיע ספרי "קולות מגן עדן - האבולוציה של קולות ההבעה לכלל שפה", מהדורה שניה, הוצאת אינדיבוק פרקיו: א. תנאי בראשית. ב. התהוות הדיבור. ג. על קרבת לשונות.