איל אחר – מילה שלא הובנה כלל

איל אחר – ביטוי בבראשית שלא הובן כלל

בבראשית פרק 22 פסוק 13 מצוי צמד מילים "איל אחר" (akhar). הביטוי הזה פורש במספר פירושים, כגון החלפת "אחר" ב"אחד", או תרגום "אחר" לאחרית הדורות, או אחרי הדברים הקודמים. כל הפרשנים וכל המילונים טעו בפרשנותם.

לדוגמה, "מילון העברית המקראית" מאת קדרי, שהוא המילון החדש ביותר והמוסמך ביותר מפרש את איל אחר: "תואר הפועל...ביחס למקום: מאחור, מאחורי מישהו, כגון והנה איל אחר".

בעיקרו של דבר, זאת דרכם של כל הפרשנים, אקדמיים או מסורתיים, שהם מתעלמים ממבנה הפסוקית והמשפט כולו, ומציגים פירוש בלתי אפשרי.

הם מתעלמים לא רק מהמשפט הנדון, אלא גם מהפרק כולו. הפרק הזה, כמו הפרקים הסמוכים לו וכמו רוב רובם של סיפורי בראשית, כתוב באופן בהיר לחלוטין, ללא קשיים של תחביר או קיטוע. מבנה הסיפור מסודר היטב עם פתיחה, מאורעות הנובעים זה מזה, עם סיום המסכם את מהלך הסיפור במתנותיו של אלוהים לאברהם בעתיד. גם ההחלפה של השמות אלוהים ויהוה מסודרת ודומה להחלפת השמות האלה בפתיחת ספר בראשית, מה שמעיד ככל הנראה על כותב אחד.

לא סביר, לפיכך, שהמחבר שכח לפתע, דוקא בצירוף "איל אחר", את תלמודו, את שליטתו המלאה בשפה ובמבנה המשפט והסיפור הכללי.

"אחר" (הניקוד פעמיים פתח, akhar) כפי שהוא מצורף למילה "איל", הוא שם תואר, ולא  תואר הפועל, כפי תפקידו התחבירי כשהמילה "אחר" מצויה בתחילת המשפט, כמו בתחילת הפרק 22, "ויהי אחר הדברים האלה". כלומר במקום זה, "אחר" מתאר את " איל".

מדובר כאן באיל מסוג אחר. מהו האחר הזה?

רק חוקר יחיד של התנך הציע הסבר ראוי לשמו.

ישראל בן שם, שהיה רוב ימיו חוקר לא אקדמי וללא השכלה פורמלית, גילה שקיים זן כבשים פראי המכונה ארחר, או ארקר. Arcar, archar . זן זה נפוץ באיזורי הים הכספי, באזרביג'ן וצפון אירן. בצפון איראן מצויה עיר בשם אהר, וייתכן ששמה על שם הכבשים הפראיות האלה. אלו כבשים גדולות יותר מכבשים מבוייתות. אף אחד מהפרשנים האחרים לא ידע כלל על קיומו של זן כבשים מסוג אחר או ארחר.

איל מסוג אחר הוא האיל שנאחז בקרניו בסבך. הסיפור הזה נכתב בזמן מאוחר, סביר ביותר  שבבבל, במאה הרביעית-שלישית לפני הספירה. שומעי הסיפור הכירו את האיל בעל הקרנים הגדולות והמפותלות. ההיאחזות בסבך אינה סבירה כלל לכבשים רגילות, וגם אם היא דימיונית לגבי כל כבש, עדיין בנסיבות הסיפור האגדי שלפנינו, דוקא האיל בעל הקרנים המפותלות הגדולות, הפראי הזה, נותן מימד ריאליסטי לכאורה, ובעיקר, מוחשי, לסיומו הטוב של הסיפור. לכן ציין המחבר את הזן המיוחד של הכבש ממין זכר, שרק הוא כשר להקרבה.

ההסבר הזה נותן לנו קריאה רהוטה של הסיפור ללא צורך באקרובטיקה פרשנית.

ישראל בן שם פרסם את מאמרו לראשונה בכתב עת לא אקדמי, "השדה", בשנת 1949. שנית פרסמו בספר "מחקרים במקרא"  (1975. הוצאת ספרים על שם אריה ביחובסקי, מיסודה של החברה לחקר המקרא, תל אביב). הוא קיבל את ברכתם של שני פרופסורים מכובדים, גרינץ וגבריהו, מומחים לספר בראשית ולתנך בכלל. הם כנראה לא טרחו לקרוא את הספר, שכן אילו הגיעו לפירושו לצירוף "איל אחר", היו חייבים להגיב עליו.