ראשית השפה - דיבור וקולות החיות

מתי התחילה השפה - מה אומרים

בשאיפתנו למצוא את הקישור ואת הקשר בין השפה, כלומר כל שפה המצויה כיום, בין כל דיבור ודיבור המבוצע כיום, לבין זמן בראשית, זמן שקדם לאיזשהו דיבור, נחוץ לקבוע לפחות בקירוב מתי החל הדיבור ובעקבותיו השפה.

בספרות העוסקת בשאלה נפוצות בעיקר שתי השערות. שתיהן מדברות על שפה, ולא על דיבור, ומגבילות את ראשית השפה לזמן שבו ניתן לדעתם לומר שכבר התקיימה שפה במלוא מובן המילה, הכוללת את המאפיינים המוכרים לנו, תחביר, מורפולוגיה (יחידות צורניות המתחברות למילים), פונולוגיה (הגייה). כולם מדגישים את הצורך בתחביר, יותר מכל דבר אחר, כדי שאפשר יהיה לדבר על שפה. מי שקרא את שני הפוסטים בנושא הטעויות הקשות של חומסקי ומלוויו, מבין שגישה זאת היא השפעתו הבלתי מבורכת של חומסקי.  https://www.blogger.com/blog/post/preview/7570640642277671556/4197412108207738751

 גישה אחת, מודרכת בידי בלשן ידוע בשם דרק ביקרטון, מציעה את האפשרות שתחילה נוצרה "proto language", כלומר שפה ראשונית, פרימיטיבית, שהיו בה מילים בעלות פונולוגיה פרימיטיבית (בלי להסביר כראוי מה פירושה), ולא היה בה תחביר כלל, ולפני מספר  עשרות אלפי שנים נוצרה בעקבות שינויים גנטיים שפה של ממש עם תחביר מפותח.

הגישה השניה מקובלת על חוקרים בתחומים רבים, פסיכולוגים, פלאנטרופולוגים, בלשנים, ולפיה החלה השפה לפני כ50000 שנים.

שתי הגישות משערות את התחלת השפה בקירוב באותו זמן.

מה הטעם לשער שהשפה החלה לפני 50000 שנים? האם יש בידיהם הקלטות, כתובות, ממצא כלשהו?

הדבר היחיד שיש בפועל אלו ציורי המערות מדרום אירופה, שהמוקדם ביותר הוא כבן 40000 שנים, וממצאי האדם מקרו מניון, מלפני כ30000 שנים. החשיבה שמולידה את הדעה הזאת אומרת בקירוב כך: הציורים המשוכללים מעידים בוודאות שהאנשים ההם היו אינטליגנטים וידעו לתקשר ביעילות. לכן בוודאי היתה להם שפה. ואילו לפניהם, בהיעדר כל ממצא המעיד על יכולת אינטליגנטית מעולה, אין טעם לשער קיומה של שפה.

 

ציור מערה מלסקו, צרפת

 

גישה אחרת מוצעת בידי סטיבן פינקר בספרו "The Language Instinct" (אינסטינקט השפה). הוא דוחה את ההשערה שלעיל, ואומר שייתכן שראשיתה של שפה פרימיטיבית הייתה כבר בזמן האוסטראלופיטקוס, לפני כ4 מיליוני שנים.

לא המאחרים את ראשית השפה, ולא המקדימים, לא מביאים שום נימוק מהותי הנסמך על השפה ועל אבולוציית האדם והשפה, שמאפשר את קביעת זמן הראשית במידה כלשהי של ביטחון.

למעשה, הדבר העיקרי שאנו למדים מהטענות לגבי ראשית השפה הוא שמדובר בחור שחור, שאין דרך לגלות ידיעות של ממש על תוכנו.

 

לא חור שחור - פתיחה לתשובה נכונה

אבל לשאלה הקשה הזאת יש תשובה הרבה יותר טובה, שאכן נסמכת על אבולוציית השפה והאדם. אין כל טעם להציע את 50 אלף השנים, וגם לא את 4 מיליוני השנים, אם איננו יכולים לנמק כראוי את הטענה. ולא נוכל לנמקה כראוי אם לא נסתכל לכיוון הנכון, אם לא נברר את מה שאפשר לברר. אם הזמנים שקודמים לראשית הכתיבה הם בבחינת חור שחור, כל השערה סבירה באותה מידה, וחסרת ערך באותה מידה.

 

כשאנו סוקרים את הממצאים הלשוניים ואת תולדות האדם, מתבררות שתי עובדות. אחת שהידע הממשי הקדום ביותר לגבי שפה הוא בן כ 5000 שנים, ראשית הכתיבה, המגלה שפות דומות מאוד לשפות של ימינו. והשני שלגבי כל שאר הזמן של אבולוציית האדם, אפס ממצא לשוני.

מה אם כן נוכל לומר בוודאות על התפתחות הדיבור (אנחנו עוברים עכשיו למינוח הנכון), לפני ראשית הכתיבה, בהעדר כל עדות לדיבור?

באופן מפתיע, העובדה שאדם הוא צאצא של אייפ, אולי דמוי שימפנזה (אולי דמוי, כיוון שאין לנו שום מאובן של שימפנזה). (99% של הד.נ.א. של אדם ושימפנזה זהים) מלפני כ 7 מיליוני שנים, נותן לנו ידע רב ערך, שלא נוצל כראוי בידי המלומדים, בעיקר בגלל ההטעייה החומסקאית שתיארתי בשני הפוסטים הראשונים.

 

על האבולוציה של האדם מאת פרופסור יואל רק ראו  http://www.hofesh.org.il/articles/science/skull_444/skull_444_7.html

 

השימפנזה, הגורילה, וכל האייפים והקופים מביעים את עצמם בקולות עשירים למדי. לקולות ההבעה של האייפים, הקופים, כלל היונקים והציפורים יש תכונה משותפת עיקרית.

כל היונקים, וגם הצפרדע, מייצרים את קולותיהם בהרעדה של מיתרי הקול ותיבת הקול, המכונה לארינקס  (larynx).

הם לא משתמשים לצורך יצירת קולות ההבעה שלהם בכל אברי מסלול הקול שמנצל האדם. לא בלשון, לא בשפתיים (מלבד שימוש מועט של שימפנזים ובונובו), לא בחיך ובשיניים, ולא בחלקי הגרון. 

הם מביעים את קולותיהם כמעט רק באמצעות תיבת הקול עצמה.

כיוון שהאדם הוא צאצא של אייפ דמוי שימפנזה, בראשית תהליך האבולוציה של שלשלת האדם ההבעה הקולית הייתה דומה מאוד להבעה קולית של השימפנזה.

ההבנה שמה שנחוץ לברר הוא התהליך שבו התפתחה יכולת השימוש באברי הגרון והפה לצורך דיבור, תהליך שאין דומה לו בשום אייפ, היא ראשיתה של ההסתכלות לכיוון הנכון.

תיאור התהליך של העברת ההבעה הקולית מתיבת הקול לשאר אברי הגרון והפה, הוא ליבת ההסבר של אבולוציית השפה.

והשפות הקיימות כיום עדיין מכילות רמזים לתהליך האבולוציוני.