מה מוצאה של המילה "בגידה"
אילון גלעד עשה הפעם עבודה שיטחית מאוד. במקום להתאמץ לברר את אפשרויות הגזירה העיברית של 'בגד', הוא פונה לעשרות שפות לא קשורות. פינית, יפנית, אנגלית, בראבו. אין למילים בשפות אלו כל קשר לעיבריות, וגם הערביות שנסקרו לא קשורות.
את הדבר העיקרי שניתן בכל זאת ללמוד מהמילים הזרות, הוא מה בעצם הרעיון המטאפורי שמפעיל את בניית המילה בגידה. ובניגוד למילונאים העיבריים שייחסו לבוגד הסתתרות בבגדים, ברוב המקרים מדובר במי שפועל כלפי אנשים אחרים, מוסר, מלשין, או במי שפועל נגד שותפיו, כגון תוקע סכין בגב.
כיוון ש'בגד' לא מצוי בשפות שמיות אחרות, וגם לא ידוע לנו מקור זר אחר, ניתן לנסות לברר התגבשות שורש עיברי כתוצאה של איחוי שורשים והגאים למילים ושורשים חדשים, כדוגמת רום-תרם, נוף-תנופה, קם-קיים, ורבים אחרים.
הצעד הראשון הוא להכיר בכך שהשורשים בני שלושה עיצורים לא באו לעולם שלמים כפי שהם, אלא הם תולדת איחויים קדומים, כמו הדוגמאות המעטות שהצגתי. הצעד השני הוא הכרת התכונה של השפה העברית העתיקה להשתמש במספר עיצורים כמוספים לשורשים חד עיצוריים או דו עיצוריים כדי לייצר משמעות חדשה לשורש ישן.
'ת' במילים תנופה, תרומה, תלונה, ואין ספור אחרות היא דוגמה. 'מ' במילים מכשול, מראה, מגש, ואין ספור אחרות היא דוגמה ברורה שניה.
האם 'ב' שימשה באותו תפקיד? התשובה חיובית: 'בטח' נוצרה משורש קדום 'טח'-הכה, הפיל. ברובד הקדום של התנך בטח פירושו נפל (ראו מילוני התנך). גם 'בחל' הוא צירוף של 'חל' (חלה) עם 'ב', 'בחילה. 'בשת' הוא צירוף 'שת' ו'ב'. כלומר הערום מתבייש. 'בלאט'='ב'+'לאט'. 'בלע'= 'ב'+'לוע'. 'בעל'='בא'+'על'. 'בשל'='ב'+'של', כלומר 'שלם', מהשורש 'שלו' או 'שלה'. 'בקע'='ב'+'קע', כלומר שורש 'יקע' - הוקיע, נקע. יש עוד מילים רבות שניתן להראות את האיחוי של שורש קדום עם 'ב'.
מהו אם כן השורש האפשרי של 'בגד'? כשמסלקים את 'ב', מקבלים 'גד', שמוכרת לנו מהתנך: (בראשית, ל, 11) "ותאמר לאה בגד (בא גד) ותקרא את שמו גד". 'גד' יכול להתפרש אליל, מזל, תפילה או אורקל. בשמואל ב, כא, 1, "ויבקש דוד את פני יהוה", ויותר מאוחר באותו הקשר מופיע "הנביא" גד, מדובר באורקל, אותו סוג של התנבאות המוכר מיוון ומרומא. מכל מקום, 'גד' פירושו 'דיבור'. הצירוף 'בא-גד', שהפך להיות 'בגד', הוא ככל הנראה מקור המילה 'בגד', כלומר דיבור יוצא דופן לכתחילה, כגון תפילה, ומאוחר יותר בתהליכי שינוי מטאפוריים, כש'בגד' מבטא את תוצאת התפילה, ועם כניסת מילים נוספות למושג התפילה, הפך לדיבור מזיק, ל'בגידה'.
הפיכת מובנים של מילים אינה נדירה כלל. למשל 'בטח' שפירושו הקדום כישלון, הפך לביטחון. ואילו הלבוש, ה'בגד' שאין ממנו כל פועל, אם יש לו קשר ל'בגידה', מה שאין לו ראיות, הקשר נוצר בתהליכים מטאפוריים.
תגובתו של אילון גלעד
הדברים אולי מעניינים אבל הם חסרי שחר ואינם מקובלים כלל במחקר. זה נכון שישנם שורשים תניינים שנוצרו על ידי הוספת אות מוספית והפיכתה לחלק משורש חדש. רו"מ ותר"מ הם דוגמה לכך, כך גם יק"ד ומק"ד (תנופה וקיים אינם בניגוד לכתוב בתגובה). אך כפי שמראים דוגמאות אלו ודוגמאות אחרות האותיות המוספיות הן כאלו שמצטרפות למילים עבריות - כמעט תמיד מ' ות'. ישנם דוגמאות ספורות המעידות על כך שאולי היו שורשים דו-עיצוריים שהתרחבו - הדוגמה שניתנת היא תמיד השורש הדו-עיצורי המשוחזר פ"ר מכיוון שזו פחות או יותר היחידה שקיימת. לגבי שאר האטימולוגיות המוצעות בתגובה מעל הן מופרחות לגמרי, אינן מקובלות על ידי אף בלשן אקדמי ומתעלמות לחלוטין משפות שמיות אחרות שצריכות להלקח בחשבון בכל שאלה אטימולוגית מעין זו. בנוסף, כפי שכתבתי בכתבה, מקובל במחקר שכדי להצדיק מעתקים סמנטים תיאורטים לא מספיק להסביר שהם הגיוניים (לכל ניתן להמציא הסבר הגיוני), צריך להראות שמעתק סמנטי כזה התרחש לפחות במקרה אחד נוסף - בשפה הנידונה או בשפה אחרת.
תגובתי לדבריו
הבלוג הזה מועלה כדי להביא למתעניינים יותר או פחות את הפתרון לשאלה המרתקת את המחקר מזה מאות שנים, כיצד נתהוותה השפה.
הפוסטים שיבואו מבוססים על שני הספרים שפרסמתי בנושא:
"כיצד נתהוותה השפה וכיצד העברית", הוצאת צ'ריקובר. פרקי הספר: 1. כיצד נתהוותה השפה. 2. האם השפה מולדת. 3. כיצד נתהוותה הלשון העברית. 4. עברית בת ימינו ולשון התנך - לשונות זרות. 5. קווי דמיון דקדוקיים בין עברית לשפות הודו-אירופיאיות. נספחים: 1. לוח גזר - השערה על גבי השערה. 2. יהוה אלוהי צבאות יושב הכרובים - אדוני וראשית המונותיאיזם הישראלי. 3. מילון קטן של הקבלות עברית - שפות אירופיות.
ב2018 הופיע ספרי "קולות מגן עדן - האבולוציה של קולות ההבעה לכלל שפה", מהדורה שניה, בהוצאה דיגיטאלית אינדיבוק. פרקיו: א. תנאי בראשית. ב. התהוות הדיבור. ג. על קרבת לשונות.
תגובות
הוסף רשומת תגובה