אבולוציה של השפה - קולות הדיבור הראשונים
אבולוציה של השפה – קולות הדיבור הראשונים
הבלוג הזה מתאר בהמשכים קצרים את אבולוציית הדיבור והשפה. מהצעדים הראשונים, ועד לשפות המוכרות.
הצעד הראשון בהתפתחות הדיבור, ובעקבותיו השפה, היה שימוש בקולות מיתרי הקול, קולות הגרון, ליצירת הצורות הקדם דיבוריות הראשונות.
לטענה זאת יש ראיות אחדות, שלוש מהן מוסברות להלן. הרביעית, העדויות מתוך השפות שקיימות היום, תוסבר בבלוג בעתיד.
1. ההמשכיות של תהליך האבולוציה
בפוסטים קודמים עמדתי על כך שהדיבור החל בקולות הגרון.
הטענה שהדיבור התחיל בקולות הגרון, נשענת לפני כל נימוק אחר על ההמשכיות של התפתחות שושלת האדם מקוף דמוי שימפנזה. כלומר כיוון שלאותם הורים קדמונים (הורים, ולא אבות, נראה לי לנכון להשתחרר מהתכתיבים של השבלונות הלשוניות) של האדם היו רק קולות של הגרון, כפי שעמדתי כבר פעמים אחדות בפוסטים קודמים, הרי ממשיכיהם מוכרחים היו להביע עצמם בקולות גרון תחילה.
אולם יכולים המתנגדים לטעון שבין אותם הורים קדמונים להופעת השפה חלפו דורות רבים. לדעת רבים מאוד הופיעה השפה רק מאוחר מאוד, אולי כמו שחושבים רבים רק לפני כ100 אלף שנים, זמן רב אחרי הופעת הומו ספיינס, ומשהופיעה, דוברה השפה באותם קולות המוכרים לנו. וזאת למעשה טענה נפוצה, שמשמיעיה אינם שואלים את השאלות המועלות בבלוג הזה.
מי שטוען כך, צריך להסביר מאין ואיך הופיעו קולות הדיבור שמשרתים את הדיבור כיום.
אבל לא תמצאו שום הסבר להופעת קולות הדיבור שלנו.
הם באיזה שהיא פשטות סתמית - הם הופיעו. כי חובה לזכור תמיד, שהאבולוציה תמיד המשכית. כל תופעה ותכונה חדשות נבנות על המבנים הקיימים. ולפני שהופיעו קולות דיבור של השפתיים ושל הלשון ושל הלוע, היו רק קולות ההבעה הקופיים, קולות של הגלוטיס, מיתרי הקול.
אין שום סיכוי ששימפנזים או כלבים יתחילו לפתע לייצר קולות הבעה בלשון. הם חייבים ללמוד לעשות את זה, ולשם כך נחוצה להם תקופת הכשרה ארוכה.
אם אומנם הופיעה השפה רק בתקופה מאוחרת, גם אז יש צורך להסביר כיצד למדו האנשים לנצל את אברי הפה לדיבור. מה יכול היה להכשיר אותם להשתמש בלשון לדיבור, אם לא התפתחות ארוכה של שימוש באברים אלו להבעה קולית.
מסתבר איפוא, שגם אם הטענה שהשפה הופיעה רק מאוחר, גם אז היא התחילה בקולות של הגרון!
אני לא רוצה להאריך בהסברים של הטענה הזאת. הדיבור החל בקולות הגרון – בהכרח. מי שידון בדבר ברצינות, בעצמו או עם אחרים, יהיה מוכרח להגיע לאותה מסקנה.
אולם לטענה הראשית בתיאוריה המועלית כאן יש ראיות נוספות.
2. קולות התינוק
איך מתחיל אדם להביע את עצמו בקול?
תמצאו בספרות המחקר המון אמירות על קולות התינוק בחודשים 9, 10, והלאה. ראו לדוגמה:
http://www.phonetik.uni-muenchen.de/~hoole/kurse/hs_evolution/macneilage_bbs.pdf
לא תמצאו שום הערה על קולות התינוק ביומו הראשון, בששת החודשים הראשונים לחייו. מתייחסים לקולות אלו כמובן מאליו, חסרי קשר להתפתחות הדיבור...
מי שעוקב אחרי תינוקות בחודשי חייהם הראשונים, שומע אותם משמיעים קולות מצוקה ועונג, שמיוצרים אך ורק במיתרי הקול. (באופן מקרי לגמרי קורה שתינוק מניע את הלשון בזמן השמעת קול – כמו שקורה אצל קופים, זה לגמרי לא רצוני, לא שיטתי ולא חוזר על עצמו).
התהליך בהתפתחות קולות התינוק מתחיל בקולות מצוקה אימפולסיביים, חסרי עיצוב ושליטה. אחרי שבועות אחדים מסוגל התינוק לשלוט במידת מה בקולו, וגם להשמיע קול לביטוי עונג.
בחודשים חמישי שישי לחייו יש לתינוק הבעה קולית עשירה למדי, וגם נשלטת. התינוקות בגיל זה מביעים את עצמם באופן רצוני, שיטתי, בעל דפוסים חוזרים. אלו, יש לשים לב, איפיונים של הדיבור! שלא היו קיימים בחודשים מוקדמים יותר של החיים.
רק בחודשים 9, 10 ואילך לומד התינוק לשלוט בהנעת הלסת והשפתיים לצורך הגיית עיצורים כגון ג, ב, מ.
בחודשים 11-12 של החיים מבטאים תינוקות קולות הברתיים כגון אבא, ממה ודומיהם, הנשמעים למבוגרים כמילים. למעשה ייקח עוד חודשים אחדים עד שהתינוק יאמר מילים של ממש.
התפתחות ההבעה הקולית בתינוקות משחזרת בזעיר אנפין את התפתחות הדיבור.
3. קולות המצוקה של מבוגרים
כשנקלע אדם מבוגר למצוקה הוא מאבד מילים. בשעת כעס המדבר מצמצם את אוצר המילים שלו ועובר עם גבור הכעס למילים המיוחדות לכעס, לגידופים ולקללות – מילים שמאופיינות לעיתים קרובות במבנים פשוטים וקצרים. הקול מורם לכלל צעקה, והמילים נעשות למשניות לצעקה.
בזמן צער עז, אובדות המילים לגמרי והבכי והצווחה תופסים את מקומן.
מצוקות אחרות, וגם עינוגים, מביאים את האדם להחלפת המילים בגיחוך, בצחוק ובכחכוח.
כשאדם במבוכה, גם אז הוא מאבד מילים, הוא מגמגם.
מצוקות ומבוכות מסוג אחר מבוטאות בשירה, הן בשירה כתובה, המתירה שימוש בצורות לשוניות לא נפוצות וגם "אסורות" בדיבור, והן בשירת מנגינות, שבה המילים מופחתת חשיבותן, הגייתן משתנה וצלילים לא מילוליים נעשים עיקריים.
כל צורות ההבעה הקולית שהדגשתי הן קדם מילוליות, הן מזכירות את קולות הקופים, והן שיחזור בכיוון הפוך, בזעיר אנפין, של תהליך רכישת הדיבור.
לא תמצאו בספרות שום הערה על קולות המצוקה של מבוגרים – למה מאבדים המבוגרים את המילים במצוקה – זה לא מובן מאליו – החלפת המילים בקולות הדומים לקולות הקופים מעידה על שלבים מוקדמים של תהליך התפתחות הדיבור.
4. תופעות ההגיה של שפות מודרניות
תופעות הגייה של השפות המוכרות לנו מעידות על תהליכי אבולוציית השפה. אבל ההסברים בנושא הזה דורשים מקום נרחב, ואחזור אליהם בפוסטים בעתיד.
הפוסטים שיבואו מבוססים על שני הספרים שפרסמתי בנושא:
"כיצד נתהוותה השפה וכיצד העברית", הוצאת צ'ריקובר. פרקי הספר: 1. כיצד נתהוותה השפה. 2. האם השפה מולדת. 3. כיצד נתהוותה הלשון העברית. 4. עברית בת ימינו ולשון התנך - לשונות זרות. 5. קווי דמיון דקדוקיים בין עברית לשפות הודו-אירופיאיות. נספחים: 1. לוח גזר - השערה על גבי השערה. 2. יהוה אלוהי צבאות יושב הכרובים - אדוני וראשית המונותיאיזם הישראלי. 3. מילון קטן של הקבלות עברית - שפות אירופיות.
ב2016 הופיע ספרי "קולות מגן עדן - האבולוציה של קולות ההבעה לכלל שפה", מהדורה שניה, מעודכנת, הוצאה דיגיטאלית אינדיבוק. פרקיו: א. תנאי בראשית. ב. התהוות הדיבור. ג. על קרבת לשונות.
תגובות
הוסף רשומת תגובה