איך המוח מעבד שפה
איך המוח מעבד שפה
יאיר שימרון
הידע העדכני על האופן שבו המוח מעבד את השפה סוכם לאחרונה במאמר שכתובתו מובאת למטה.
המאמר המקורי עוסק במיוחד במיקומים המוחיים של עיבוד השפה, ונמנעתי לגמרי מהמונחים הטכניים האלה. בסוף הפוסט מצויה הכתובת של המאמר המקורי.
להלן אציג כמה מהממצאים החשובים.
יצירת המשמעות
עד לפני שנים מעטות חשבו חוקרים רבים שחלקים מסויימים במחצית השמאלית של המוח חשובים במיוחד לצורך עיבוד המשמעות של המילים. צויינו במיוחד האיזורים שכונו על שם מגליהם הראשונים, איזור ברוקה, ואיזור ורניקה. במשך השנים הוסיפו החוקרים ממעבדות שונות עוד חלקי מוח בהמיספירה השמאלית לקבוצת האיזורים שבהם מעובדות משמעויות המילים.
אולם סקירה של עבודות רבות מהשנים האחרונות מבהירה שאין עוד כל אפשרות לייחס את עיבוד המשמעות למרכז יחיד.
התברר למשל שנזק בחלק מוח מסוים משפיע רק על הבנה וביצוע של חלק מסוגי המילים, בעוד שסוגי מילים רבים כלל אינם נפגעים.
מסתבר שקבוצות קטנות של תאים בחלקים רחבים של המוח, מעבדות את המשמעות של סוגים שונים של מילים, והמשמעות לעיתים נוצרת כתוצאה של התהליכים בתוך הקבוצה הקטנה, או בשילוב ואינטראקציה עם קבוצות תאים נוספות, סמוכות או מרוחקות, ולא במרכז יחיד.
אחד הדברים החשובים שנלמדו בעבודות האחרונות הוא ששתי האונות של המוח מעורבות בעיבוד המשמעות, ולא רק האונה השמאלית.
בשורות הבאות אביא ממצאים על איזורים שונים שמפעילות מילים מסוגים שנים. אני לא מרחיב בנושא האיזורים במוח, והמתעניין יקרא את המאמר שכתובתו מוצגת בסוף הפוסט.
מילים המציינות אובייקטים מפעילות את המרכז הראייתי. מדובר כמובן בחלק גדול מאוד של המילים בשפה.
מילים המציינות חיות וכלים מפעילות איזורים מקבילים בשתי אונות המוח.
מילים הטעונות במשמעויות רגשיות מפעילות את האמיגדלה ואזורים נוספים.
מילים של ריח מפעילות מוח אולפקטורי ומבנים לימביים.
מילים של צלילים מפעילות את האונות הצידיות העליונות.
מילים, פעלים של פעולה מפעילים את מרכזי הפעולה במוח.
לדוגמה, מילה כמו "אסוף" מפעילה את האיזור האחראי על תזוזת האצבעות, ואילו מילה כמו "בעט" מפעילה את האיזור שאחראי על תנועת הרגלים. אולם חובה להדגיש שהחפיפה אינה מלאה.
הביטוי המופשט "תפטר מן ההרגל" – באנגלית "kick the habbit", וכמוהו הביטוי המופשט "תופס את הרעיון" – באנגלית "grasp the idea", גרמו להפעלה של אזורים מוטוריים.
נזק במערכת המוטורית פוגם בעיבוד של מילים הקשורות בפעולה, ובייחוד בפעלים של פעולה.
גירוי מגנטי של אזורים מוטוריים של יד ורגל , בעוצמה הפחותה מסף ההפעלה המוטורית של האברים, גרם להפעלה של המעגלים הנוירוניים באזורים כשהושמעו מילים שקשורות בפעולות היד והרגל, כלומר הוכח קשר ביצירת משמעות המילים לפעילות האזורים המוטוריים.
המחקר בשנים האחרונות מלמד שתהליכי יצירת המשמעות מפושטים במוח במיקומים ספציפיים בהתאם למשמעות המילים ובהתאם לפעולות אזורי המוח, באופן רחב ולא כפי שסברו בעבר, במרכז אחד או שניים של עיבוד לשוני.
נראה כיום שסוגי מילים שונים מעובדים מבחינת המשמעות במעגלי מוח-משמעות ספציפיים לסוגים השונים, ולא במרכז יחיד, אם כי עדיין קיימת התנגדות של מספר חוקרים לגישה זאת.
באיזור הרקתי האמצעי-שמאלי מצויים זה לצד זה תת-אזורי מוח שמגיבים על מילים באופן כללי, ללא אבחנה של סוגים, וכך תורמים תהליכים כלליים של משמעות של מילים, אבל גם – באופן הפוך, משמעויות מאוד ספציפיות של פעלי פעולה (כלומר, כגון הלכתי, לעומת ישן).
לתת-האזורים האלה יש קשר חוזר ונשנה עם האזורים המוטוריים, והקשרים האלה מאפשרים להסביר למה אנשים עוורים לומדים בכל זאת מילות פועל שקשורות בראייה.
גם בהבנה של מילים תוך כדי שמיעה יש לאיזורים המוטוריים חשיבות רבה.
במחקר שבו בוצע גירוי של אזור מוטורי של השפתיים, תוך כדי האזנה לדיבור, הבינו המשתתפים את ההגה T בתור P . ואילו גירוי של מעגלי מוח השולטים בלשון, גרם למאזינים להבין את ההגה P בתור T.
הערות על התחביר
המאמר עוסק גם בעיבוד תחבירי. הוא מתייחס לכללי התחביר של כל שפה (בניגוד לטענת התחביר האוניברסאלי של חומסקי).
עד כה אין אפשרות לסרטט את מפת כללי התחביר במוח בשל הקשיים הגדולים שאתרי התחביר יוצרים.
משפטים בלתי דקדוקיים מעוררים יותר פעילות מאשר משפטים דקדוקיים. הבלתי דקדוקיים נדירים יותר, כמו גם משפטים מורכבים בעלי דקדוק מסובך.
התגובות לרצפי משפט לא דקדוקיים היו מואצות, ואילו לרצפי משפטים דקדוקיים הן היו מוחלשות, ללא קשר להסתברות המחזוריות של המילים עצמן, והתוצאה הזאת מחזקת לכאורה את הטענה שקיימים "כללים" בתחביר.
אולם הטענה החומסקית, שהתחביר דורש מערכת כללים אפריורית, חזקה מידי.
מעגלי נוירונים נדרשו תמיד ללימוד של אינפורמציה לשונית לפני שהגיבו.
אין במוח ייצוג לכלל מופשט, מסוג "בנה משפט עם לפחות פועל אחד ושם עצם אחד". זהו כלל מופשט ברמה לשונית מופשטת. יש לחזור ולהדגיש שהמאמר מתייחס לכללים של שפות ולא לכללים של דקדוק אוניברסאלי.
עדיף להסביר את ההבדלים באמצעות התהליכים העצביים הכלליים, לומר על ידי מעגלים העצביים המיוחדים לקטגוריות שונות, סמנטיות, פונולוגיות, ובמעגלים עצביים המחברים בין המעגלים הספציפיים.
מהירות התגובה לשפה
עד לפני כשנתיים היתה דעה מקובלת שהבנת מילים ומשפטים מתרחשת בשיאה תוך כחצי שניה אחרי כניסת האינפורמציה החיונית. כלומר הפער בין כניסת האינפורמציה לביצוע המהלכים הממשיים עשוי להיות הרסני, כגון במקרה של סכנה גדולה.
אבל כיום יותר ויותר נראה שאפשר לראות את ההגבה לאינפורמציה מילולית, גם ברמת המילה וגם ברמת התחביר, כאוטומטית, הווה אומר במהירות של פחות מרבע שניה. מהירות הזיהוי מותנית בעוצמת הגירוי, בבהירות המילה, בעוצמת הקול.
תהליכים תחביריים וסמנטיים משתקפים בתגובות מוח מאוחרות יחסית, והם תלוייות בתפקיד, ובתשומת הלב לגירוי.
אבל קיימות תגובות מהירות מרבע שניה, שאף אינן תלויות בתשומת הלב לגירוי.
כמו כן, גרויים של הפרת התחביר התקין גוררות תגובות של פחות מ150 אלפיות השניה, אפילו כשהאדם אינו קשוב כלל לגרוי.
הסבר להבדל בין מהירויות התגובה לצורות תחביריות שגרתיות או בלתי שגרתיות נעשה במודל "דו קומתי". כלומר בשלב הראשון מבין השומע את הדיבור באופן אוטומטי (כלומר בפחות מרבע שניה), ובשלב השני מתבצעת הבנת עומק מכלילה.
כדי להסביר את הפער שקיים בין קליטת האינפורמציה הלשונית לבין התגובה הנדרשת, הוצעו מודלים שלפיהם ברמה העצבית מתרחשת הפעלה של המעגלים הפונולוגיים, המילוניים, התחביריים והסמנטיים באופן סדרתי, בזה אחר זה בהפרשים זעירים באופן מדוייק.
אולם במחקרים לאחרונה נצפתה הפעלה בו-זמנית או כמעט בו-זמנית, במקביל, של המעגלים העצביים השונים. נמצא שכאשר נשמעת מילה מתפשטת ההפעלה של מעגלי הנוירונים מן המעגל השמיעתי הראשוני, אל חגורה מקיפה, אל מערכת פרי מוטורית, ועד המערכת המוטורית הראשית תוך כדי 25 אלפיות שניה.
בתהליך הזה קיימים במעגלים של העיבוד הפונולוגי והמילתי דפוסים קבועים. כיוון שחלק מהמעגלים העצביים פועלים באופן חופף, ההפרדה למספר רמות עיבוד של הגירוי מאפשרת הפרדה ויצירת הבחנות מדוייקות, כמו הבחנה בין T לP.
הגישה שלפיה יש השהיה של ההבנה ושלהתגובה על האינפורמציה הנקלטת במידה של חצי שניה אחרי קליטת המילה האחרונה הנחוצה להבנה, כנראה מוטעית. התגובה על קלט לשוני קרוב לודאי אינה עולה על כ10-50 אלפיות שניה.
קליטת השפה והבנתה, ופעולה בהתאם לקלט השפתי אינם תהליכים נפרדים,אלא הם ארוגים זה בזה באופן תפקודי.
הדעה הזאת מחוזקת במחקר בקוגניטיבי הבסיסי של המוח, גם במחקר הראייתי והמוטורי.
המאמר המקורי:
http://biolinguistics.eu/index.php/biolinguistics/article/view/160/178
הפוסטים שיבואו מבוססים על שני הספרים שפרסמתי בנושא:
לפני 10 שנים יצא הספר "כיצד נתהוותה השפה וכיצד העברית", הוצאת צ'ריקובר. פרקי הספר: 1. כיצד נתהוותה השפה. 2. האם השפה מולדת. 3. כיצד נתהוותה הלשון העברית. 4. עברית בת ימינו ולשון התנך - לשונות זרות. 5. קווי דמיון דקדוקיים בין עברית לשפות הודו-אירופיאיות. נספחים: 1. לוח גזר - השערה על גבי השערה. 2. יהוה אלוהי צבאות יושב הכרובים - אדוני וראשית המונותיאיזם הישראלי. 3. מילון קטן של הקבלות עברית - שפות אירופיות.
ב2006 הופיע ספרי "קולות מגן עדן - האבולוציה של קולות ההבעה לכלל שפה", הוצאת צ'ריקובר. פרקיו: א. תנאי בראשית. ב. התהוות הדיבור. ג. על קרבת לשונות.
היןם ניתן להשיג את המהדורה השניה והמתוקנת מ2016 בהוצאה דיגיטאלית "אינדיבוק"
תגובות
הוסף רשומת תגובה