חומסקי, המכשול הגדול להבנת השפה

  אבולוציה של השפה -חומסקי המכשול להבנת השפה 

הפוסטים שיבואו מבוססים על שני הספרים שפרסמתי בנושא:  

"כיצד נתהוותה השפה וכיצד העברית", הוצאת צ'ריקובר. פרקי הספר: 1. כיצד נתהוותה השפה. 2. האם השפה מולדת. 3. כיצד נתהוותה הלשון העברית. 4. עברית בת ימינו ולשון התנך - לשונות זרות. 5. קווי דמיון דקדוקיים בין עברית לשפות הודו-אירופיאיות. נספחים: 1. לוח גזר - השערה על גבי השערה. 2. יהוה אלוהי צבאות יושב הכרובים - אדוני וראשית המונותיאיזם הישראלי. 3. מילון קטן של הקבלות עברית - שפות אירופיות. ב2016 הופיעה מהדורה שניה מעודכנת ומתוקנת של ספרי "קולות מגן עדן - האבולוציה של קולות ההבעה לכלל שפה", הוצאה דיגיטאלית אינדיבוק. פרקיו: א. תנאי בראשית. ב. התהוות הדיבור. ג. על קרבת לשונות.

 

הפוסטים יהיו המשכיים, ותמיד רצוי לקרוא גם את הפוסט(ים) שקדמו לנוכחי.

 

 המכשול הגדול להבנת השפה, חומסקי

 

 הדיבור מאופיין בכל איפיוני הפעולות הרצוניות, ואין לגלות בו שום דבר ממאפייני הפעולות הלא רצוניות.

השאלה מתבקשת בהקשר זה היא כמובן לגבי הפעילות המינית.  הרי המין בודאי מולד ואף על פי כן נתון לביצוע כרצוננו. הרי ברור לכאורה שכיוון שהמין נועד לרביה, ובלעדיו אין קיום לאדם, הוא מולד, ולכאורה הפעולות הנעשות לצורך מין גם הן מולדות, ולכן, נוכל לחשוב על הדיבור כמו על המין!   ובכן לא וכן. המבנה המיני, האברים, ההורמונים, אלו מולדים. ביצוע הקשרים המיניים אינו מולד. אנשים רבים  מתנזרים ממין, אחרים מקיימים מין בעשרות צורות, רוב ביצועי המין באדם כלל לא מיועד ללידת ילדים! רוב המין המבוצע על ידי בני אדם לא נועד לרביה, שהיא מטרתו ה"טבעית", ה"מולדת".

לכל הפעולות הרצוניות יש תשתית ביולוגית, אבל הפעולה הממשית תלויה ברצון ותבוצע רק בהחלטה ובבחירה של האדם.

הערות קצרות אלו למעשה די בהן לשלול את השערת המולדות, עוד לפני שטרחנו ארוכות להפריך את כל מה שנראה לחומסקי ולחסידיו כתמיכה בהשערה הזאת.

חומסקי ומלוויו העמידו איפה את התחביר ואת מולדות השפה ככלים שלובים, ובאינספור מאמרים מוצג התחביר כאלמנט מרכזי בתופעה המכונה שפה. למעשה זוהתה מולדות השפה עם מולדות התחביר. לדוגמה, אחד מתלמידיו של חומסקי, פרופסור יוסף גרודזינסקי, אומר בספרו "פסיכולוגיה ושפה", שיש במוח "מעבד תחבירי", ש"פועל בצורה אוטונומית, כאשר שום שיקול סמאנטי אינו מסוגל להתערב בעבודתו..." (ע' 73). זה כמובן רעיון נפלא, המקובל בכל מפעל מכוניות: כדי לחסוך מאמץ ולייעל את העבודה, תוקעים הפועלים את הברגים לפני שמצרפים את לוחות הפח, וככה נחסכת אנרגיה רבה, בהעדר כל שיקול מכאני לפעולת ההברגה.

גישתו של גרודזינסקי תואמת היטב את התפיסה של חומסקי לפיה השפה התפתחה ללא שום קשר לתקשורת או אפילו לאיזה שהיא פונקציונליות אחרת כלשהי. לא רק זה, אלא לפי חומסקי, התפתחות השפה גם עשויה לגרום עיכוב מסוים של הפונקציונליות.  זאת תפיסה מנוגדת לגמרי לתיאורית האבולוציה, שמבוססת באופן מוחלט על פונקציונליות. המילה המפורסמת 'אדפטציה' משמעותה הסתגלות, או 'אילוצי תפקוד', כלומר כל האורגניזמים וכל תכונותיהם ללא יוצא מהכלל התאבלצו במפורש בגלל אילוצי תפקוד, ועל זה נדון עוד בהמשך.

חומסקי דן בתחביר לשיטתו כמובן מאליו, באופן שאפשר לתארו כאוטיסטי, בהתעלמות מוחלטת מהביקורת כלפיו. מה שמקובל בדרך כלל כתחביר, נושא, נשוא, מושא, לגביו זה עניין עילי ושולי. עיקר המאמץ שלו ואסכולתו מופנים לניסיון לתאר את השפה הפנימית ואת התחביר הפנימי, את מה שמתחולל במוח בשעה שאדם מדבר. לדעת אסכולת חומסקי השפה מתחוללת במוח ללא קשר ישיר לדיבור, אלא כמין מערכת אורגנית-מנטאלית עצמאית, שרק אחת הפונקציות הלא ראשונית שלה הוא הדיבור. הם ממציאים הרבה מאוד כללים המתיימרים לתאר את ברמת העומק המופשטת את מה שמניע את מבנה המשפט. כל הכללים המומצאים באסכולת חומסקי מושתתים על הדיבור העילי, אבל מתיימרים לתאר את פעילות המוח. אולם הפעולות והתנועות הממשיות שאדם מבצע, מעידות על פעילות המוח רק דבר אחד: שהמוח מייצר הוראות פעולה לאברים. כשם שלא נוכל להסיק מפעולת הידיים על הפעילות החימו-חשמלית במוח, כך אין התנועות של אברי הדיבור שבאמצעותן מופק הדיבור מעידות דבר ורבע דבר על הפעילות המוחית.  

 כפועל יוצא מהקבלה הלא מבוקרת של טענות חומסקי, אנו שומעים ממלומדים רבים המנסים לתאר את אבולוציית השפה (חומסקי עצמו התנגד שנים רבות לעצם הרעיון שאפשר לחקור ולהבין את אבולוציית השפה): א. רק כאשר התחוללה מוטאציה או מוטאציות גנטיות מסויימות, רק אז נעשה האדם לבעל שפה. ב. רק כאשר נוצר תחביר המוכר לנו כיום נוצרה שפה.

 הנה להבהרה כיצד חושב חומסקי בשנת 2005 על האבולוציה של השפה והאדם: "ההסבר הפשוט ביותר של ה"קפיצה הגדולה קדימה" באבולוציה של האדם יהיה שהמוח חווט מחדש. אולי על ידי איזו מוטאציה קטנה, כדי לספק את הפעולה של "איחוי"  (Merge, מונח מהבלשנות החומסקאית שאין לנו צורך לעסוק בו). בבת אחת מניחה חלק ליבה של הבסיס למה שנמצא באותו רגע דרמטי באבולוציה של האדם...הקפיצה הגדולה הייתה למעשה מיידית, באדם יחיד, שניחן מיידית ביכולות אינטלקטואליות העולות בהרבה על האחרים, הועברו לצאצאיו ונעשו שולטות". למרבה הצער זהו אוסף דילטנטי לגמרי של בורות רבת יומרה, ובהמשך אראה את כשליה. 

(דוגמה אחרת, קריאה יותר אם  גם לא יותר מבוססת,  http://seedmagazine.com/content/article/the_evolution_of_language/  פרופסור לבלשנות מציג את מולדות השפה ללא שום דיון בביקורת ההשערה הזאת, שב 2007 זמן הופעת המאמר הזה כבר מפותחת מאוד)

 

אחת הטעויות הקשות שהוריש חומסקי לעוסקים בשאלת אבולוציית השפה היא האבחנה המוטעית להפליא בין דיבור לשפה. חומסקי מדבר תמיד על שפה כעל המהות הנחקרת, והדיבור לגביו הוא משני.

 בקצרה אפשר לאפיין את ההבדל בין דיבור לשפה בכך שהדיבור הוא הפעולה הממשית, הגופנית, ואילו השפה היא מערכת מורכבת, משנית לדיבור, נובעת ממנו, ומכילה אותו, אבל אינה מצויה בצורה ממשית במערכת הפיזית. היא מופשטת במובן של קיום פיזיקלי. השפה היא כלל כל הדיבורים והמחשבות והכתיבות של כל הזמנים, בין אם מדובר בשפה אחת או בכלל השפות. לכן, האבולוציה שאותה צריך לחקור היא קודם כל אבולוציית הדיבור. בהמשך נראה שגישה זאת מקנה לעיון בנושא נקודת אחיזה טובה.

 בניגוד מוחלט לטענותיו של חומסקי, פעילות המוח הממשית המאפשרת את הדיבור זהה לפעילות המוח המאפשרת כל פעולה אחרת ואינה מיוחדת לצורך כלל דקדוקי כל שהוא. 

צירוף ההגאים למילה, צירוף המילים למשפט, נעשים באותם כלים מוחיים שבאמצעותם נעשה צירוף התנועות לאחיזת מברג, לשילוב המברג לחריצי הבורג, ולמהלכי סיבוב הבורג. פעולת המוח נעה תמיד באמצעות זרמים חשמליים והפרשת נוירוטרנסמיטרים. לצורך כל פעולה ופעולה. ראו את הפוסט: https://languagevo.blogspot.com/2020/07/blog-post_89.html