אבולוציה של השפה – מילה עברית עתיקה שלא הובנה כלל
אבולוציה של מילים בתנך, דוגמה
יאיר שימרון
בתנך מצויות מילים רבות שלא הובנו כראוי עד היום. למילה אחת כזאת אקדיש את הפוסט הזה.
בשמואל ב כד 22 כתוב "ראה הבקר לעלה והמרגים וכלי הבקר לעצים".
ואילו בדברי הימים א כא 23 כתוב "נתתי הבקר לעלות והמורגים לעצים והחטים למנחה".
המילה מוריגים מפורשת על ידי כל המילונים "ריבוי של מורג".
"מורג" מופיע רק פעם אחת בישעיהו מא 15 "הנה שמתיך למורג חרוץ חדש בעל פיפיות"
בין אם תסמכו על המילון העברי הראשון לתנך של שטיינברג, מסוף המאה ה19, בין אם על האחרון עד כה, המילון המדעי של קדרי מ2006, ועל כל מילון אחר, תמצאו את אותו פירוש: מוריגים אינו אלא ריבוי של מורג.
כמות הרשלנות שהושקעה בפירוש המילה "מוריגים", ובעצם גם בפירוש "מורג" ראויה לפרס שבו יחלקו כל פרשני התנך וחוקריו, שאי פעם נגעו במילים אלו.
מסתבר, שבייחוס "מוריגים", ל"מורג", הסתמכו המפרשים אך ורק על דימיון בין עיצורי המילים האלה.
נברר תחילה את "מורג":
כאמור מופיעה המילה הזאת רק פעם אחת בישעיהו מא 15: "ושמתיך למורג חרוץ חדש בעל פיפיות". פירושה של מורג לפי המילון המדעי של קדרי וגם לפי שאר המילונים הוא "כלי דישה עשוי לוח עץ".
מורג מנוקדת ברוב ספרי התנך שבידינו כיום בפתח תחת ה-ר. אולם במקצת ספרי התנך העתיקים היא מנוקדת בקמץ.
מעטים כיום מכירים את כללי ההגיה של העברית העתיקה, ולשפה המדוברת כיום אין כמעט כל קשר לכללי הגיה אלו. הכללים האלה נקבעו בעיקר בידיהם של מנקדי התנך שפעלו לפני כאלף שנים ומעט יותר. כל ספרי התנך המודפסים כיום בישראל מתבססים על שני כתבי יד מנוקדים מלפני כאלף שנים.
ההבדל בניקוד של ה-ר במורג בקמץ או בפתח קובע אם המילה הזאת נמצאת במשפט בצורת היחיד הנפרדת (קמץ) או בצורת סמיכות (פתח).
1. המילה מורג בנויה כמו מילים תנכיות - מורד, מוסד, מושב ואחרות. כולן בצורת היחיד שלהן קמץ בהברה השניה, או פתח בסמיכות.
לפיכך, כפי שמורג מנוקדת בספרי התנך שבידינו כיום בפתח תחת ה-ר, היא מצויה בסמיכות, ולא בצורת היחיד הנפרדת!
זה אומר, שבמופע היחיד של מורג בתנך כפי שצוטט לעיל, אין מורג כלי עבודה נבדל אלא חלק מכלי יותר גדול – חרוץ - המכיל גם חלק המכונה מורג.
הטענה הזאת מחוזקת בעובדה שהמילה חרוץ מופיעה עוד מספר פעמים בתנך במובן של כלי עבודה חקלאי, למטרת דיש, ללא תוספת של המילה מורג. או במילים אחרות, בניגוד לטענת כל המפרשים, כלי הדיש היה חרוץ, ואילו מורג היה חלק ממנו!
2. לעומת הדברים האלה, אם הניקוד שמשקף נכון את כוונת כותב הפסוק בספר ישעיהו הוא קמץ תחת ה-ר, אז המילה מורג נמצאת בצורת נפרד והמילה הבאה, חרוץ, מתארת את מורג. כלומר איזה מין מורג – מורג חרוץ.
3. האפשרות השלישית שקיימת היא שהמילה מורג עם פתח תחת ר היא צורה נפרדת ואז היא צריכה בכלל להיות מבוטאת כמו המילים "גובה", "קודש", "נוער", עם הדגשת ההברה הראשונה - מורג .
ומתוך כך לשורה התחתונה, למסקנה מן הדברים האלה:
אם קריאתה הנכונה של מורג היא לפי האפשרות השלישית, אזי הריבוי שלה צריך להיות כמו המילים המודגמות, קודש-קודשים, גובה-גבהים, מורג-מורגים ((moragim.
גם אם הניקוד הנכון הוא קמץ תחת ה-ר, הריבוי של מורג יהיה מורגים (moragim). בשום אופן לא ייתכן שבמקרה זה יבוא ברבים דגש ב- ג, כפי שקיים במוריגים.
לפי כללי ההגיה העתיקים, האפשרות היחידה שהמילה מורג תקבל ריבוי של מרגים, (morrigim) עם דגש ב- ג, קיימת אך ורק אם הניקוד המשקף נכון את הפסוק העתיק הוא פתח תחת ה- ר והדגשה של ההברה האחרונה מורג. וזה, חובה להבין, נוגד לחלוטין את כללי ההגיה העברית הקדומה, שאומרים "הברה סגורה מוטעמת בשם עצם תנוקד בתנועה גדולה". במקרה שלנו, קמץ זה תנועה גדולה, פתח תנועה קטנה.
אוסיף עוד מעט לשיעור הזה. בעברית העתיקה הייתה מגמה חזקה של הפיכת תנועת ι (חיריק) מקורית לתנועת a בניגוד גמור לטעות של פירוש המילים מורג-מוריגים.
יש מספר קטן של יוצאים מן הכללים האלה. למשל מס-מיסים. מילה זאת באה ממצרית עתיקה או מחיתית, אינה בשורש של שלושה עיצורים. גם ברזל-ברזילו (עם דגש ב-ז) יוצא דופן, וגם מילה זאת חריגה במבנה שלה, וכלל אינה דומה למורג, ששורשה הוא ירג (כמו מורד – ירד, מושב – ישב), הגם שלא נשתמרו מילים נוספות בשורש זה. חיזוק לדעה ש-ו שורשי במורג מצוי בעובדה שגם בערבית נכתבת המילה עם ו, ומבטאה בערבית mawraj. או בשפה המדוברת בארץ נורג' (nawraj וברבים nawarij).
על מורג קראו :
http://lib.cet.ac.il/pages/item.asp?item=869
מרגים, מורגים
מה היה כתיבה הקדום של המילה מוריגים?
בשמואל ב כד 22 המילה נכתבת מרגים, והמנקדים 1800 שנים יותר מאוחר הוסיפו חולם חסר אחרי מ, חיריק תחת ר, ודגש ב-ג.
בדברי הימים א כא 23 נוספה למילה ו מורגים.
פירושה של המילה "מוריגים" ככלי לדיש החל בתלמוד, ללא הנמקה, ומן הסתם על סמך הדימיון בעיצורים.
מאחר שמשמעות המלה "מוריגים" לא היתה נהירה לאנשי התלמוד, שואלים - "מאי מוריגים?" והאמורא עולא משיב "מטה של טורביל". חוזרים ושואלים "מהי מטה של טורביל?" ומשיב אביי (ובגירסה אחרת רב יהודה) בארמית: "עיזא דקורקסא דדיישן" שפירושו המילולי "עז בעל קרסים (של ברזל) שדשים בו" (בבלי, עבודה זרה, כ"ד, ב'. ומקבילות בזבחים קט"ז, ב' ומנחות כ"ב, א).
ספר שמואל נכתב במאה השמינית והשביעית לפני הספירה, לפני חורבן ירושלים. הכתיב של ספר שמואל משקף במידה רבה את כללי ההגיה העתיקים שהתקיימו בדיבור העברי. לכן מעטות ביותר אימות הקריאה המסמנות תנועות.
מתוך כך מסתבר שהכתיב מרגים המסמן רק את התנועה בהברה האחרונה הוא שיקוף של הגיית המילה בזמן בתקופה העתיקה, ולמעשה איננו יודעים כיצד היה.
ספר דברי הימים נכתב במאה החמישית או הרביעית לפני הספירה, כשהדיבור העברי כבר היה משני, לא שפת אם, של היהודים הבאים מבבל. ואכן הכתיב העשיר באימות קריאה, של ספרי דברי הימים משקף גם את השינוי העמוק בהגיית העברית, כתוצאה מהשפעת הארמית, וגם את השפעת הכתיבה הארמית על הכתיבה בעברית.
בסיפורים המקבילים בשני הספרים, אנו מוצאים בשמואל ב כד את המילה "שלש" ובדברי הימים א כא "שלוש". המילה יהוה מוחלפת באלוהים. בשמואל תמיד "דוד", בדברי הימים כמעט תמיד "דויד". ועוד דוגמאות רבות מאוד. הוספת אימות קריאה מבהירה שבניגוד לסופרי שמואל שאייתו את המילים לפי כללי ההגיה העתיקים, סופר דברי הימים לא הכיר את הכללים העתיקים, והוסיף אימות קריאה המשקפות חוסר אבחנה בין תנועות גדולות לקטנות, כפי שהסברתי בחלק הראשון.
הכתיב הערבי של המילים מורג או נורג מראה מעל לכל ספק שהאות "ו" במילה מורג כפי שמופיעה בישעיהו שורשית, אבל כאמור היא חסרה בכתיבה המקורית בספר שמואל ב.
הארכתי הרבה, ומכל מקום הדברים שהבאתי מחייבים לפסול את הפירוש של מורגים כריבוי של מורג, על סמך הניתוח הלשוני.
אסיים בעיניין אחד של התוכן: בדברי הימים א כא, אומר ארנן לדוד: "ראה נתתי הבקר לעלות והמורגים לעצים והחטים למנחה". מסתבר שלפני מחבר דברי הימים עמד טקסט קדום של הסיפור, שכן ארנן מציג ידיעה בחוקי הקרבנות והמנחות שמוכרים לנו בספר ויקרא! וכיוון שארנן או ארונה אינו דמות שאמורה לדעת את חוקי התורה, אם יוחסה לו ידיעה כזאת, מסתבר שמקור הטקסט של דברי הימים עתיק. הוא אינו מחבר בין מורגים לבין כלי עבודה חקלאיים.
מה אם כך היה פירושה של המילה מורגים? ככל הנראה המילה היוונית העתיקה μυρικη-myrike שפירושה מין עץ המכונה כיום tamarix שהוא כנראה אשל.
צריך לזכור שבמאה ה10 לפני הספירה חלק ניכר מאוכלוסיית איזורי יהודה היו ממוצא יווני, חיתי, חורי, ומספר ניכר של מילים משפות אלו נמצאות בתנך.
הפוסטים שיבואו מבוססים על שני הספרים שפרסמתי בנושא:
"כיצד נתהוותה השפה וכיצד העברית", הוצאת צ'ריקובר. פרקי הספר: 1. כיצד נתהוותה השפה. 2. האם השפה מולדת. 3. כיצד נתהוותה הלשון העברית. 4. עברית בת ימינו ולשון התנך - לשונות זרות. 5. קווי דמיון דקדוקיים בין עברית לשפות הודו-אירופיאיות. נספחים: 1. לוח גזר - השערה על גבי השערה. 2. יהוה אלוהי צבאות יושב הכרובים - אדוני וראשית המונותיאיזם הישראלי. 3. מילון קטן של הקבלות עברית - שפות אירופיות.
ב2018 הופיע ספרי "קולות מגן עדן - האבולוציה של קולות ההבעה לכלל שפה", מהדורה שניה מעודכנת, בהוצאה דיגיטאלית אינדיבוק. פרקיו: א. תנאי בראשית. ב. התהוות הדיבור. ג. על קרבת לשונות.
תגובות
הוסף רשומת תגובה