אבולוציה של השפה - וידאו מלפני 6 מיליון שנים
אבולוציה של השפה,
מה אפשר לדעת,
יאיר שימרון
1. מחקר התהוותה של השפה סובל ממספר מוסכמות, כמעט אקסיומות, הנפוצות מאוד בספרות, ולמרבה הפלא, אינן נכונות.
בפוסט קודם הראיתי שמוסכמות בדבר הסטוריה של השפות מכילות טעויות גסות. דנתי שם בכמה טענות נפוצות המועלות בספרו של גיא דויטשר "גלגולי לשון".
https://languagevo.blogspot.com/2020/07/blog-post_13.html
באותו ספר נמצא כמה מהמוסכמות הנוספות שנחוץ לסלק ממחקר האבולוציה של השפה. ראו את הציטוטים להלן:
גיא דויטשר אומר ע' 227 – 228 "אם לא נמצא פעם מצלמת וידיאו שיצורים מהעולם החיצון שכחו בפזיזותם באחד מביקוריהם הקודמים, דומה שכל הסבר ללידת השפה אצל האדם הקדמון יישאר בגדר מושא לפנטזיה בלבד". ע' 228 "המאפיין החשוב ביותר של השפה שאת קיומו עלינו להניח מראש הוא טבעה הסימבולי השרירותי: השימוש בסימנים שפירושם נקבע על סמך מוסכמות בלבד...שהסימנים השרירותיים הללו נהגו בקול, תוך שימוש בתנועות ובעיצורים שאין להם משמעות משל עצמם...לבסוף עלינו להניח שהמילים שימשו בעיקרו של דבר לאותן מטרות שמילים משרתות כיום...(גלגולי לשון הוצאת חרגול עם עובד 2005 ).
מה אנו שומעים כאן ומחוייבים מכוח האוטוריטה של המוסכמה לקבל:
1. לא ייתכן להסביר את לידת השפה וכל הסבר אינו אלא פנטזיה.
2. טבעה של השפה הוא סימבולי שרירותי.
3. השפה משתמשת בסימנים (קוליים) שפירושם נקבע על סמך מוסכמות.
4. השפה משתמשת בעיצורים ותנועות חסרי משמעות משל עצמם (מאז ומתמיד).
5. המילים שימשו לאותן מטרות שהן משמשות כיום (מאז ומתמיד).
מוסכמות הן ביטוי לשביעות רצון
רוב הדברים בעולמו של כל אדם הם מוסכמות. צבירת רכוש, עשרות אלפי אנשים מתקבצים להופעת זמר ידוע, להשתתפות במלחמה, אינספור אנשים אוכלים מזונות שמעולם לא חקרו את טיבם. נוסעים בכבישים שלא מאפשרים שינוי כיוון, כל הדברים האלה, ורוב הדברים האחרים שאנו פוגשים בחיינו הם מוסכמות שרובנו הגדול משתמש בהן ללא ערעור. המוסכמות הן בבחינת דברים ידועים, שלא נחוץ כלל לבדוק.
הציטוט בקטע הפתיחה מספרו של גיא דויטשר, על כך שלא נוכל לדעת דבר על התפתחות השפה אלא אם נמצא צילום וידאו מזמני התהוות השפה, הוא ביטוי למוסכמה שלטת, משביעת רצון מהסוג הנפוץ.
פיזיקאים מתאמצים לתאר את ההתרחשויות של ראשית המפץ הגדול, של השניות הראשונות, של אלפי השנים הבאות, ושל כל תולדות היקום. אין להם כל סרט וידאו מהזמנים הרחוקים והאבודים ההם.
האם באמת לא יכול מחקר הדיבור והשפה למצוא כל ידע של ממש מתקופת התהוות הדיבור?
עובדות וסרטי וידאו עתיקים
בקיצור נמרץ אציג כאן מימצאים על ראשית התהוות הדיבור, שדנתי בהם בפירוט בשני הספרים שפרטיהם מובאים בסוף הפוסט.
מתוך 5 משפטי המוסכמות שהפקתי מהציטוטים בקטע הפותח, אני מתחיל ב3, משפט שאין לי איתו חילוקי דעות. "השפה משתמשת בסימנים (קוליים) שפירושם נקבע על סמך מוסכמות". המילים והקולות האחרים, הצחוק, הצעקה, הבכי, ושאר הקולות, משמעותם מוסכמת.
מה המצב אצל חיות? למרבה הפלא, אותו דבר בדיוק. מתוך שורה מגוונת של קולות הבעה שונים, חייב הקוף או החתול או השחרור להשתמש דווקא בצורות מסויימות כדי להביע את רצונו. להבעת רוגז יש לו מספר קטן ואופייני של קולות, וכך להבעת שביעות רצון, ולכאב, ולהתרגשות, וכיוצא באלה. הדברים האלה נכונים לגבי כל בעלי החיים. במידת ההתפתחות של ההבעה הקולית במינים השונים, כל רצון ורגש יש להם צורות מיוחדות, מוגבלות. אין לנו שום סיבה לשער שלפני כ6 מיליוני שנים, עת החלו קופים דמויי שימפנזה לייסד את שושלת האדם, היו הדברים שונים בעיקרון.
ובכן הדברים האלה הם עובדות, לא פנטזיה, הם בבחינת סרט וידאו מלפני 6 מיליוני שנים, והם מציגים לנו את נקודת הפתיחה של ייסוד שושלת האדם, ומכאן שגם נקודת פתיחה להתהוות הדיבור והשפה.
נוכל לעבור עכשיו לברר את המשפט מספר 1 מהסעיף הראשון: "לא ייתכן להסביר את לידת השפה וכל הסבר אינו אלא פנטזיה". אנו קוראים את המשפט הזה ומותר לנו לשאול, אם נקודת הפתיחה להתהוות השפה היא עובדתית, האם לא ייתכן שיש עובדות נוספות לגבי התהוות השפה?
כיוון שהאדם הוא צאצא של קופים קדומים דמויי שימפנזה, כיצד מפיקים השימפנזים את קולות ההבעה, הצורניים, שמשמעויותיהם מוסכמות? כל הקופים, וכל היונקים וכל הציפורים והצפרדעים מפיקים את קולותיהם באמצעות מיתרי הקול, ללא שום השתתפות של אברי הגרון והפה האחרים, ובמיוחד לא של הלשון. רק לגבי שימפנזים ובונובו דווח על שימוש מועט ומוגבל בשפתיים להבעת קולות. העובדות האלה, עובדות ולא פנטזיה כמו שמסכימים רבים וביניהם מחבר הספר שצוטט בפתיחה, אלה עובדות שהן בחזקת סרט וידאו נוסף לשאלת התהוות הדיבור והשפה.
לטענה העולה מדברים אלו, לפיה הדיבור החל בקולות של גרון דווקא, יש חיזוקים נוספים שמהם אציין כאן רק אחד. מחקר ההסטוריה של השפות מגלה ששפות רבות מאוד שכיום אין בהן עיצורים גרוניים, הכילו בעבר עיצורים כאלה, ולעומת זאת, שפות שאין בהן עיצורים גרוניים, אינן יוצרות ומחדשות כלל עיצורים גרוניים. כלומר, העיצורים הגרוניים הם "עתיקות", "מאובנים", של השפה. העברית בת ימינו מגלה את העובדה הזאת, גם השפות האירופיאיות, ועוד מאות שפות רבות בכל העולם.
יש לנו אם כן עובדות ו"סרטי וידיאו" לגבי ראשית התהוות השפה. מי שרוצה לקרוא יותר על הנושאים האלה יקרא את ספרי "קולות מגן עדן", שפרטיו מובאים בתחתית הפוסט.
2. אבולוציה של השפה, מה אפשר לדעת
הראיתי שבניגוד מוחלט למוסכמות הנפוצות בשדה הדיון על אבולוצית השפה,יש ויש עובדות, לא פנטזיות, עובדות שאנו יודעים וחייבים לדעת, על ראשיתם של הדיבור והשפה. כורח המציאות העתיקה הוא שהדיבור החל בקולות הגרון, ולא בקולות הנפוצים כיום, קולות הלשון. יותר בהרחבה עמדתי על עובדות אלו, עובדות ולא השערות גרידא, בפוסט הזה
https://languagevo.blogspot.com/2020/07/blog-post_90.html ,
והרבה יותר בהרחבה בספרי "קולות מגן עדן", שפרטיו מצויים בתחתית העמוד.
את הדיון התחלתי בתגובה לשורה של מוסכמות מושרשות במחקר, שאותן דליתי מהספר "גלגולי לשון" של דויטשר. הנה שוב רשימת המוסכמות הנ"ל:
1. לא ייתכן להסביר את לידת השפה וכל הסבר אינו אלא פנטזיה.
2. טבעה של השפה הוא סימבולי שרירותי.
3. השפה משתמשת בסימנים (קוליים) שפירושם נקבע על סמך מוסכמות.
4. השפה משתמשת בעיצורים ותנועות חסרי משמעות משל עצמם (מאז ומתמיד).
5. המילים שימשו לאותן מטרות שהן משמשות כיום (מאז ומתמיד).
ביררתי תחילה את מוסכמה מספר 1 ו-3. כשאנו מבררים כראוי את הנאמר במשפטים המוסכמים, מסתבר שמתוך הבירור עצמו נוצרת ידיעה מסויימת על ראשיתו של הדיבור, ידיעה שאינה בגדר פנטזיה אלא בגדר עובדות ממשיות.
אני ממשיך לברר את המוסכמות שמציג ד"ר דויטשר, מוסכמה מספר 5, ואני מביא אותה בציטוט מהספר הנ"ל:
"עלינו להניח שהמילים שימשו בעיקרו של דבר לאותן מטרות שמילים משרתות כיום".
ובכן, "עלינו להניח", מוטל עלינו לקבל את המוסכמה. מה אומר המשפט הזה? שימו לב היטב. המילים שימשו (תמיד) לאותן מטרות כמו היום. זאת אומרת, שתמיד היו מילים, או באופן יותר גמיש, מרגע שהייתה שפה, היו מילים, או להיפך, מרגע שהיו מילים נהייתה שפה, או אחרת, לא הייתה שפה כל עוד לא היו מילים.
ובמילים אחרות "עלינו להניח" שהדיבור ובעקבותיו השפה החל במילים. אבל כיוון שאנו יודעים בוודאות שהאדם הוא צאצא של קופים דמויי שימפנזה, הרי לא ייתכן שהדיבור החל במילים, שכן המילים חייבות היו להיווצר, במהלך האבולוציה.
מסתבר מזה, שאסור לנו להניח "שהמילים שימשו בעיקרו של דבר לאותן מטרות שהן משרתות כיום", אם באמת אנו מקווים להפיק איזו תובנה של ממש על אבולוציית השפה!
בניסוח פוזיטיבי של אותם דברים, כשהחל הדיבור לא היו מילים כלל. היו קולות הבעה, וכפי שהסברתי בפתיחה, אלו היו קולות של הגרון, ולא קולות הדומים לדיבור כיום.
וקולות ההבעה העתיקים ניחנו בתכונה אחת המשותפת לכל קולות ההבעה של כל היונקים וכל הציפורים והצפרדעים. והאדם בכללם.
כל פעם שבעל חיים משמיע קול, הוא מייצר מבע שלם. כלומר, הוא מייצר קולות של תוקפנות, וכעס, ואימה, ומצוקה, ושאר מיני מבעים, ותמיד תמיד הקולות מבטאים איזה רגש בשלמותו. בעל החיים אינו מייצר חלקי קולות, חלקי מבעים. כל מבע קולי חייתי מוקדש לרגש יחיד. המבע הקולי החייתי הוא מבע כוללני, הוליסטי, הניתן אומנם לפירוק מבחינת הצלילים הכלולים בו, אבל לכל מרכיב צלילי אין כל משמעות. רק למבע השלם יש משמעות.
התכונה הזאת משותפת לכל הפעילות הקולית של כל בעלי החיים וכמובן גם לקופים עתיקים דמויי שימפנזה שייסדו את שושלת האדם. והעובדה הזאת שתוארה כאן בקיצור, אינה פנטזיה ואינה הנחה אלא עובדה.
וממנה אנו רשאים ליצור קישור עובדתי לדיבור:
גם כל מבע אנושי הוא שלם, למרות שאפשר לנתח את המרכיבים שלו מבחינה צלילית או מבחינת התוכן שלו. כשאדם אומר משהו, הוא אינו מתכוון לעיצורים ולתנועות, אלא לתוכן של כלל המשפטים והמילים שהוא אומר. המבע הדיבורי, ממש כמו המבע הקולי החייתי, הוא הוליסטי.
ובכן התכונה המשותפת לדיבור ולהבעה הקולית החייתית, הקופית, היא ההוליסטיות שלהם, ומכאן אנו יכולים להסיק באופן עובדתי על היווצרותן של המילים הקדמוניות הראשונות. אלו היו קולות שהגייתם הייתה בגרון, והם סימנו באופן גס ועמום למדי דברים בעולם שאותם קדמונים התרשמו מהם.
הדברים האלה הם עובדות, לא פנטזיות כמו שמציע דויטשר.
מכאן אנו יכולים לעשות צעד אחד נוסף.
במוסכמה מספר 4 אומר גיא דויטשר: "השפה משתמשת בעיצורים ותנועות חסרי משמעות משל עצמם".
המשפט הזה נכון, אבל מאיין הגיעו העיצורים והתנועות, ועליהם צריך להוסיף קולות דיבור רבים נוספים, כולם בפני עצמם חסרי מובן?
בלי שאפרט חובה להבין, עובדתית, שחלקי המילים, כלומר העיצורים והתנועות, ושאר קולות הדיבור, נוצרו מן המבעים הקוליים הקדומים, ובמילים אחרות, בניגוד לסדר הלימוד של דקדוק השפות:
המילים קדמו לחלקיהן.
בתהליך אבולוציוני ארוך של מיליוני שנים, יצרו ההומינידים המתפתחים אט אט להומו ספיינס, תוך כדי מבעים קוליים דיבוריים הוליסטיים, את הצלילים שמהם מורכבות המילים שמשרתות כיום את השפות.
הדברים האלה הם עובדות של התפתחות הדיבור, וכל מי שיברר גם לפי התפתחות שפות מודרניות, כיצד נוצרו צלילי הדיבור, יהיה מוכרח בסופו של דבר להגיע לאותן מסקנות.
מי שיקרא בתשומת לב את הפוסט הזה ואת קודמו יבין שכל המוסכמות שמציע לנו ד"ר דויטשר שלכאורה "עלינו להניח", אין בהן כל ממש, הן מוטעות לחלוטין.
נותרה לבירור מוסכמה אחת: .
"טבעה של השפה הוא סימבולי שרירותי".
טבעו של כל עניין בעולם הוא פונקציה של הקשרים של אותו עניין עם עניינים אחרים.
מהם קשריהם של הדיבור והשפה בעולם?
האם לא, קודם לכל דבר אחר, לייצר תקשורת בין אנשים? והאם אין התקשורת הזאת מתבססת על מעשיו, רצונותיו, רגשותיו של כל אחד מהאנשים?
אם התשובה לשאלות אלו חיובית פעמיים, אז נוכל לומר
שטבעם של הדיבור והשפה הוא יצירת אינפורמציה וקשרים בין האנשים.
מה שסימבולי בשפה אלו המילים, ומה ששרירותי בשפה אלו הקישורים בין צלילי המילים לבין המובנים שלהן.
לא הדיבור ושפה סימבוליים ושרירותיים, אלא מרכיבים שלהם.
האופן שבו מייצרים האנשים את הדיבור הוא הפוך לגמרי לכל שרירותיות. למעשה הדיבור הוא יצירה של מגע נפשי חזק, שעשוי להיות חזק וממשי יותר מכל חיבוק.
בהתאם לדברים אלו, הדיבור אינו סימבולי, אלא להיפך, הוא ביטוי ישיר לנפשו של האדם, אף על פי שרכיבי הדיבור, המילים, הן סימבוליות (ברובן).
אם תחשבו על המילה "אמרת", או יותר טוב, "אבל אמרת", תבינו כמה ממשות אנו מייחסים לדברים ששמענו מאדם חשוב לנו, עד כמה הדיבור רגשי.
מה שסימבולי הוא השפה הכתובה, שאינה מתייחסת ישירות לשום אדם יחיד.
כדי להכיר את התהליך האבולוציוני השלם של התפתחות השפה,בקווים עקרוניים, קראו את ספרי הרשומים להלן.
הבלוג הזה מועלה כדי להביא למתעניינים יותר או פחות את הפתרון לשאלה המרתקת את המחקר מזה מאות שנים, כיצד נתהוותה השפה.
הפוסטים שיבואו מבוססים על שני הספרים שפרסמתי בנושא:
"כיצד נתהוותה השפה וכיצד העברית", הוצאת צ'ריקובר. פרקי הספר: 1. כיצד נתהוותה השפה. 2. האם השפה מולדת. 3. כיצד נתהוותה הלשון העברית. 4. עברית בת ימינו ולשון התנך - לשונות זרות. 5. קווי דמיון דקדוקיים בין עברית לשפות הודו-אירופיאיות. נספחים: 1. לוח גזר - השערה על גבי השערה. 2. יהוה אלוהי צבאות יושב הכרובים - אדוני וראשית המונותיאיזם הישראלי. 3. מילון קטן של הקבלות עברית - שפות אירופיות.
ב2018 הופיע ספרי "קולות מגן עדן - האבולוציה של קולות ההבעה לכלל שפה", מהדורה שניה, בהוצאה דיגיטאלית, אינדיבוק. פרקיו: א. תנאי בראשית. ב. התהוות הדיבור. ג. על קרבת לשונות.
תגובות
הוסף רשומת תגובה