אבולוציה של השפה - הסטוריה של השפות השמיות
גלגולי לשון – קונבנציות לא בדוקות --
וההסטוריה של השפות השמיות
יאיר שימרון
ב-2008 התפרסם הספר של ד"ר גיא דויטשר "גלגוי לשון" וזכה להצלחה ניכרת. מי שמתעניין בלשון יכול ללמוד מהספר לא מעט. אבל המחבר מציג יומרה "לעמוד על טיבם של הכוחות היוצרים המתעתעים האלה, וכך לגלות איך יכול היה להיווצר המבנה הענף של השפה. ..לערוך מסע אבולוציוני מזורז דרך שלבי היווצרותה של השפה. נתחיל בתקופה פרה היסטורית מוקדמת, שבה היו לאבותינו הקדמונים רק שמות לעצמים ולפעולות פשוטות, שאותם ידעו לצרף למבעים פרימיטיביים כ"תן מים"..." (ע' 15).
הספר כתוב באופן מבדר, ובעיקרו של דבר הוא מבוסס כולו על מוסכמות מחקריות בלי לברר האם המוסכמות האלה נכונות. המשפט שצוטט בפסקה הקודמת מדגים את הכתיבה המסתמכת על מוסכמות, שכן בשלב שבו "היו לאבותינו הקדמונים רק שמות לעצמים ולפעולות פשוטות שאותם ידעו לצרף למבעים פשוטים כ"תן מים", הוא שלב מתקדם מאוד באבולוציה של השפה, כפי שיכול כל קורא של הבלוג הנוכחי ללמוד, למשל בפוסט הבא
https://languagevo.blogspot.com/2020/07/blog-post_41.html
אשר בו מובאים מקורות נוספים לנושא הנדון.
בפוסט הזה אברר קונבנציה אחת המובאת בידי ד"ר דויטשר כמובנת מאליה, ונקרא לה בעקבותיו "התפצלות שפות".
המוסכמה המוכרת לכל המתעניין בהסטוריה של הלשון מספרת על תולדות השפות דברים כגון אלו: בזמן עתיק כלשהו, שאינו ידוע לאיש, היתה קיימת שפה ראשונה, המכונה "פרוטו", למשל 'פרוטו-בנטו', 'פרוטו הודו-אירופית', 'פרוטו-שמית'. מן השפות הקדמוניות האלה נתפצלו מכל אחת שורה של שפות, ומהן נתפצלו עוד שורה ועוד שורה של שפות, עד שהחיינו והיגיענו לזמן הזה ולמערכת השפות המוכרת כיום.
הנושא של קרבתן של שפות לשפות אחרות סבוך ומורכב, ולפני שאדון בקצרה במערכת שפות אחת, השפות השמיות העתיקות,
נחוץ שנבין איך נוצרת שפה, כל שפה.
ובכן, איך נוצרה למשל, האנגלית המודרנית? בלא שנאריך בנושא הזה, לא נחוצים שום מאובנים או DNA כדי לדעת שהאנגלית המודרנית היא תולדה של עירוב תכונות משורה של שפות: אנגלית עתיקה, צרפתית, סקנדינבית עתיקה, שפות קלטיות, ולצידן שפות רבות נוספות, כגון לטינית, הולנדית, עברית, יוונית, ושפות נוספות. העדויות להשפעתן של השפות האלה על אנגלית מצויות בהגייה, בתחביר, במורפולוגיה, ובאוצר המילים והניבים של השפה. אותו עיקרון, של עירוב תכונות משפות רבות נמצא בבדיקה של עברית מדוברת או תנכית או משנאית, בשפת האוסה המדוברת בניגריה, ברוסית, בערבית, בגרמנית, בשפות של סין, ובכל שפה אחרת בעולם. כי זהו חוק של תולדות השפות:
כל שפה היא תולדה של עירוב תכונות של שפות אחרות, אין יוצאת מן הכלל. וראו גם את הפוסט הבא, המפרט יותר בהקשר של העברית:
https://languagevo.blogspot.com/2020/07/blog-post_23.html
לפי כך, שפה, לעולם אינה 'מתפצלת' משפה אחרת, שפה תמיד, תמיד, נבנית מתכונות של שפות אחרות. מאין מגיעות התכונות האלה, ולמה נוצר הרושם ששפות 'מתפצלות'?
התשובה היא שמי שמתפצל אלו אוכלוסיות. כשאוכלוסיה דוברת צרפתית התמזגה באוכלוסיה דוברת אנגלית עתיקה ושפות אחרות, נוצרה שפה שאינה אף אחת מהשפות הקודמות, האנגלית המודרנית. כשאוכלוסיה שדברה שפה או שפות קדם ערביות שהתקיימו בסעודיה, התמזגה עם אוכלוסיות שדיברו ארמית ופרסית ויוונית ושפות מזרח תיכוניות אחרות, נוצרה השפה המוכרת כיום כערבית, על כל הדיאלקטים שלה. כשאוכלוסיות שדיברו דיאלקטים של לטינית התמזגו באוכלוסיות שדיברו שפות קלטיות ואחרות, נוצרו הניבים האיטלקיים, הצרפתיים, הספרדית והרומנית. השפות האלה אינן כפי שאומרת המוסכמה שפות לטיניות, אלו שפות שדיאלקטים לטיניים תרמו להן חלק חשוב של תכונותיהן.
שפות תמיד ניבנות, אוכלוסיות מתפצלות ומתמזגות, זהו התיאור התמציתי של הופעת שפות חדשות, ללא יוצא מן הכלל.
אילן היוחסין של השפות השמיות
מתוך הספר של ד"ר דויטשר אני מעתיק את הסכימה המוסכמת של תיאור ההסטוריה של השפות השמיות, סכימה המכונה 'אילן יוחסין'.
מה אם כן מספר לנו ה'אילן' הזה, שכמוהו תוכלו למצוא לגבי כל קבוצת שפות אחרת? בראשית, אנו שומעים את המלומד אומר לנו, היתה שפה קדמונית שלא היה לה כל קשר עם איזו שהיא שפה אחרת. היא צמחה מן האדמה הבתולה. מן הגזע ההיפוטטי הזה צמחו, במקביל למה שקורה בצמח, ענפים עבים, הענף המערבי והענף המזרחי, וכמו שאיננו יודעים דבר על הגזע, השפה הראשונית, כך איננו יודעים דבר על הענפים העבים, אין שום שריד של שפות עתיקות שיכול להיחשב כשייך לגזע או לענפים העבים.
מבט נוסף על האילן מגלה בצידו הימני אבלאית, כצומחת לבדה אדישה לכל המתרחש במרחב. אבל מי שלמד את השפה הזאת יודע שהיא מכילה תכונות של אכדית ושל ארמית ופיניקית ועברית, ובמילים אחרות היא תולדה של עירוב תכונות של השפות האלה, ואחרות.
ימינה מן האבלאית נמצא אכדית וממנה צומחות בבלית ואשורית. ושוב, היכרות עם אכדית מלמדת שהיא ספגה תכונות משפות שמיות אחדות, שאינן ידועות בוודאות, אבל גם משומרית. וזה עניין מרכזי. הפועל באכדית בא בסוף המשפט, כמו בשומרית, אבל בניגוד לכל השפות השמיות העתיקות! הדיאלקטים האכדיים איבדו את העיצורים הגרוניים, בניגוד לכל השפות השמיות האחרות, בהשפעת השומרית, וכנראה גם בהשפעת שפות אחרות, לא שמיות. במרכז הצד השמאלי של ה'אילן' מצוי הענף הארוך של הערבית, אבל ערבית לא נוצרה בראשית זמנן של השפות השמיות, אלא היא תולדת עירוב תכונות מכל השפות של המזרח התיכון בראשית ימי הביניים. כלומר הערבית אומנם משמרת תכונות עתיקות של השפות השמיות, אבל אינה שפה עתיקה מאוד. היא צעירה מאכדית בכמעט 3000 שנה ומעברית תנכית כ1000 שנה.
בניגוד למה שסיפר ד"ר דויטשר על סמך השבלונות המוסכמות, אכדית אף על פי שהיא מתועדת ראשונה מבין השפות השמיות, אינה המוקדמת שבהן, שכן ההשפעה הלא שמית באכדית חזקה מאוד, ודווקא שפות של חוף הים התיכון כגון אוגריתית הן ששימרו יותר מכל צורות הקדומות של השפות העתיקות חסרות השרידים.
לא אאריך בזה, אלא אציג את השרטוט הנכון של הסטוריית השפות השמיות, בצירוף הסברים כפי שהבאתי אותו בפרק השלישי בספרי 'קולות מגן עדן' שפרטיו מובאים בסוף הפוסט.
השרטוט שערכתי הרבה פחות אלגנטי מן ה'אילן', אבל מסביר את ההתרחשויות ההסטוריות הממשיות ואת עיקרי תרומות התכונות משפה לשפה שהביאו את מערכת השפות שמית לצורתה כיום.
0- מערכת השפות באיזור התהוות השמיות לפני ראשוני הרמזים.
עיגולים זעירים מציינים מיזוגים שאין לתארם שהביאו ליצירת הדיאלקטים השמיים הקדומים.
1- הדיאלקטים השמיים הראשונים, חסרי תיעוד.
2- אכדית קדומה, 2700- ואילך (וכן אבלאית, 2350-). נתמזגה מדיאלקטים שמיים, שומרית, שפות נוספות.
3- "אמורית", 2000-, נתמזגה בעיקר מדיאלקטים שמיים.
4- אכדית - בבלית ואשורית, 2000- ואילך. נתמזגו מאכדית קדומה, שומרית חורית, עילמית, הודו-אירופית.
4א – אכדית מאוחרת, 700-.
5- אוגריתית, 1500-, נתמזגה מדיאלקטים שמיים, שפות מתורכיה, מצרית ואחרות.
6- "כנענית", "אל עמארנה", 1350-, נתמזגה מדיאלקטים שמיים, חורית, מצרית חיתית, יוונית קדומה.
7- עברית, פיניקית, 1100-, נתמזגה מדיאלקטים שמיים, אוגריתית, חורית, מצרית, יוונית, , חיתית.
7 א- פונית בקרתגו, 500-. נתמזגה מפיניקית, יוונית, רומית, שפות אפריקניות(?)
7 ב- לשון חכמים, 200+. נתמזגה מרובדי שפת התנ"ך, ארמית, יוונית, רומית.
7 ג- עברית ימי הבינים, 1000+. נתמזגה מרובדי התנ"ך והתלמוד, ספרות חוץ-תלמודית, ערבית.
7 ד- עברית "השאלות ותשובות", 1500+. נתמזגה מרובדי העברית עד אז, יידיש.
8- ארמית עתיקה, 1000-, נתמזגה מדיאלקטים שמיים, חורית, חיתית, מצרית, אכדית.
8 א- דיאלקטים ארמיים, 500-. נתמזגו מארמית עתיקה, אכדית, פרסית, מצרית, שפות נוספות.
8ב- דיאלקטים ארמיים בני ימינו. נתמזגו מרובדי הארמית, ערבית, פרסית, שפות נוספות.
9- שפות עבר הירדן, 900-, נתמזגו מעברית, ארמית, ושפות נוספות.
10- שפות דרום ערב, 500-, נתמזגו מדיאלקטים שמיים, אכדית, מצרית, שפות אפריקאיות?
10-א- דרום ערב, דיאלקטים בני ימינו.
11- ערבית קלסית, 500+, נתמזגה מרוב הדיאלקטים השמיים בני הזמן, פרסית ושפות נוספות.
12- דיאלקטים ושפות ערביות, עד ימינו.
13- געז (אתיופית), 300+, נתמזגה מדיאלקטים דרום ערביים ושמיים אחרים, שפות אפריקאיות.
13 א- דיאלקטים אתיופיים.
14- עברית בת ימינו, נתמזגה מרובדי העברית, ארמית, דיאלקטים ערביים, יידיש, רוסית, לדינו, אנגלית ושפות נוספות.
הבלוג הזה מועלה כדי להביא למתעניינים יותר או פחות את הפתרון לשאלה המרתקת את המחקר מזה מאות שנים, כיצד נתהוותה השפה.
הפוסטים שיבואו מבוססים על שני הספרים שפרסמתי בנושא:
"כיצד נתהוותה השפה וכיצד העברית", הוצאת צ'ריקובר. פרקי הספר: 1. כיצד נתהוותה השפה. 2. האם השפה מולדת. 3. כיצד נתהוותה הלשון העברית. 4. עברית בת ימינו ולשון התנך - לשונות זרות. 5. קווי דמיון דקדוקיים בין עברית לשפות הודו-אירופיאיות. נספחים: 1. לוח גזר - השערה על גבי השערה. 2. יהוה אלוהי צבאות יושב הכרובים - אדוני וראשית המונותיאיזם הישראלי. 3. מילון קטן של הקבלות עברית - שפות אירופיות.
ב2018 הופיע ספרי "קולות מגן עדן - האבולוציה של קולות ההבעה לכלל שפה", מהדורה שניה, בהוצאה דיגיטאלית אינדיבוק. פרקיו: א. תנאי בראשית. ב. התהוות הדיבור. ג. על קרבת לשונות.
תגובות
הוסף רשומת תגובה