אבולוציית הדיבור - ההתחלה

תחילתה של אבולוציית הדיבור

מי שעוקב אחרי הבלוג הזה עשוי לתהות למה היה נחוץ להקדיש 3 פוסטים לשאלת גידול המוח לפני שהתחלנו בבירור אבולוציית הדיבור. ובכן שני דברים חשובים לתיאוריה של אבולוציית הדיבור קשורים באופן הדוק לשאלת גידול המוח. והתיאוריות שמצויות בשוק לא מתייחסות אליהם.

כדאי לקרוא בפוסט הקודם את הפרק האחרון – למה גדל מוח האדם - 

 https://languagevo.blogspot.com/2020/07/blog-post_12.html

כדי להבין את הדברים שלהלן.  תיארתי שם בקיצור את תהליך גידול המוח בשושלת האדם כפי שמראים המאובנים. הדבר הבולט בתהליך הוא הגידול האיטי של המוח בשלושת מיליוני השנים הראשונות עד הופעת הומו הביליס, המין הראשון שעמד זקוף וכלל לא השתמש עד בידיים לתנועה. אחריו יש האצה בגידול המוח עד הופעת הומו ארקטוס, ושוב האצה בגידול עד הופעת הומו סאפיינס, ואז עצירה של גידול המוח. 

 לצד גידול המוח, מתרחשים בדמויות שושלת האדם שינויים נוספים רבי חשיבות להבנת אבולוציית הדיבור. בייחוד, במראה החיצוני - מדובר בהקטנה משמעותית ביותר של הלסתות. זה היבט אחד.

היבט שני הוא התעלמותם של רוב החוקרים מהשינויים הצורניים והפנימיים – בייחוד גידול המוח – בבואם לתאר את מה שהם מכנים, בניגוד לגישה שמוצגת כאן, אבולוציית השפה. כבר בפוסטים הראשונים התייחסתי להבחנה ההכרחית בין שפה לדיבור. כי האבולוציה של השפה התרחשה קודם כל בהבעה הקולית הממשית, בדיבור.

השימפנזה. האייפ הקרוב לאדם כדי 99% מבחינה גנטית, אינו מסוגל לבטא אפילו עיצור יחיד של שפה אנושית.

התצפית הזאת לבדה די בה להבהיר שהשינויים שחלו באדם לעומת השימפנזה קשורים ישירות להתפתחות הדיבור והשפה. ולתצפית הזאת יש השלכה ישירה גם על גידול המוח, שסיבתו הראשית היא התפתחות התקשורת הקולית והדיבור. כפי שהראיתי בפוסט הראשון משלושה על אבולוציית המוח, הרעיונות שמועלים במחקר לסיבות לגידול המוח שונים ומשונים, והעיקר, הסיבה הממשית אינה חלק מהם.

 https://languagevo.blogspot.com/2020/07/blog-post_5.html

ההבנה שהשינויים שהתחוללו בשושלת האדם קשורים לפני כל דבר אחר באבולוציית הדיבור היא מרכזית, ולכן ראיתי צורך להסביר את גידול המוח. ההבנה הזאת גם נותנת בסיס להשערות על מידת ההתפתחות של ההבעה הקולית בכל אחד ממיני ההומינידים.

ומה אומרים החוקרים על הקשר בין אבולוציית מבנה האדם והמוח, לאבולוציית הדיבור?

שום דבר. בפשטות, הם לא מקשרים בין שני ההיבטים של אבולוציית האדם. אני לא רוצה לענות שום קורא, ולא אסקור כאן את הספרות בנושא, אבל המעוניין יכול למצוא סקירת ספרות בכתובת זאת:

http://www.lkse.net.au/PhDThesis.pdf

צריך לחכות זמן מה עד שהדוקטורט עולה, וכאמור אפשר למצוא בו הרבה מאוד סקירת ספרות.

כמו כן ניתן למצוא סקירה מצומצמת יותר של הספרות עד לפני 4 שנים בספרי "קולות מגן עדן – האבולוציה של קולות ההבעה לכלל שפה", שפרטים עליו ניתנים בסוף הפוסט.

 

מהי השאלה העיקרית שנחוץ להסביר בתיאור אבולוציית הדיבור

מי שלמד בלשנות על פי אסכולת חומסקי - ראו את הפוסט שלי על המכשול שגורם חומסקי להבנת השפה

 https://languagevo.blogspot.com/2020/07/blog-post_56.html

עשוי לענות על שאלת הכותרת שהופעת התחביר היא עיקרית. אחרים עשויים להצביע על הופעת המילה-מילים הראשונות. תשובות מסוג אחר מסבירות את הקשר בין מוטאציות מסוימות להופעת הדיבור, או הקשר בין פעילויות תרבותיות לבין הדיבור. רבים מזכירים את תופעת הטיפוח המוכרת בקופים, או את תופעת הרכילות, שלדעתם היא מרכזית להתפתחות הדיבור.

אני לא רוצה להתווכח עם הדעות האלה שמאמרים רבים וארוכים נכתבו על כל אחת מהן.

רק אגיד בפשטות שאף אחת מהן, וגם לא דעות אחרות המצויות בספרות לא עוסקת בדבר הבסיסי שהוא חומרי הדיבור.

 לפני שיכול מישהו לתאר תחביר נחוץ לתאר מילים.

ולפני שמתארים מילים, נחוץ לתאר את מרכיבי המילים.

חומרי הדיבור הבסיסיים ביותר הם קולות הדיבור.

כבר הערתי קודם שלא שימפנזה ולא שום אייפ או קוף אחר אינם מסוגלים להגות אפילו הגה דיבורי אחד.

הפקת קולות ההבעה בשימפנזה ושאר הקופים שונה לגמרי מהפקת קולות הדיבור.

האדם הוא צאצא של אייפ קרוב לשימפנזה.

הסבר התהליך שבו נשתנו קולות ההבעה האיפיים לקולות דיבור הוא התשובה לשאלת הכותרת שלנו.

 

הדבר הראשון והמרכזי שנחוץ לתאר ולהסביר הוא תהליך השינוי מקולות הבעה איפיים לקולות דיבור.

לא מצאתי אף לא מאמר אחד שמעמיד את ההבחנה הזאת במרכז הדיון.

כל האייפים והקופים והיונקים והצפרדעים מייצרים את קולות ההבעה שלהם במיתרי הקול. שום אבר אחר במסלול הקול אינו משתתף בייצור קולות אלו, אלא במקריות גמורה.

באדם, מיוצר הקול במיתרי הקול, אבל האברים שמייצרים את הדיבור הם החלק הקדמי של הלשון, השפתיים, וחלקים אחרים של הגרון והפה. כאמור אף אחד מאברי מסלול הקול לא משתתף בקולות ההבעה החייתיים.

רבים סבורים שאין כל דרך לדעת איך התרחשו השינויים הגדולים בדרכי ההבעה הקולית.

נכון שפרטים רבים לא ניתנים לבירור, אבל את הקווים העקרוניים של השינויים אפשר להסביר.

בשפות הקיימות ובהתנהגויות האנושיות השתמרו עדויות רבות לאבולוציית הדיבור והשפה.

באופן מוזר ומפתיע, המלומדים שעוסקים בנושא שלנו לא מנצלים את מרביתן של העדויות האלה. עדויות שאפשר לכנות אותן מאובנים לשוניים.

שני הקצוות של אבולוציית הדיבור הן הדיבור של ימינו בקצה ההתפתחות, וקולות ההבעה של אותו אייפ קדמון דמוי שימפנזה, קולות שהיו דומים לקולות השימפנזה, בתחילת ההתפתחות.

תיאור שלבי השינויים בקולות ההבעה עד לצורתם בת ימינו הוא הבסיס להבנת אבולוציית הדיבור.

 

בפעם הבאה, המשך, איך נתהווה הדיבור

הבלוג הזה מועלה כדי להביא למתעניינים יותר או פחות את הפתרון לשאלה המרתקת את המחקר מזה מאות שנים, כיצד נתהוותה השפה.

הפוסטים שיבואו מבוססים על שני הספרים שפרסמתי בנושא:

"כיצד נתהוותה השפה וכיצד העברית", הוצאת צ'ריקובר. פרקי הספר: 1. כיצד נתהוותה השפה. 2. האם השפה מולדת. 3. כיצד נתהוותה הלשון העברית. 4. עברית בת ימינו ולשון התנך - לשונות זרות. 5. קווי דמיון דקדוקיים בין עברית לשפות הודו-אירופיאיות. נספחים: 1. לוח גזר - השערה על גבי השערה. 2. יהוה אלוהי צבאות יושב הכרובים - אדוני וראשית המונותיאיזם הישראלי. 3. מילון קטן של הקבלות עברית - שפות אירופיות. 

ב2016 הופיע ספרי "קולות מגן עדן - האבולוציה של קולות ההבעה לכלל שפה", הוצאה דיגיטאלית אינדיבוק. פרקיו: א. תנאי בראשית. ב. התהוות הדיבור. ג. על קרבת לשונות.